עמית הלפרין / דקה עוברת בשעון |
ודמעה צונחת על כרית
דממה בחדר שולטת
לבך מתמלא דמעות קינה
והעלטה שוב לך לוחשת
איתי עכשיו לתום הזמן
לסוף היום והלילה גם
למקום הנכסף, הרחק מכאן
ואור פנס רחוב מאיר
מלטף אותה בחום
מגורשת היא כמעט
כדי שלא תראה
אותך, את הכאב שבמבט
דקה נעצרת בשעון
והכרית יבשה
דממה בחדר שולטת
ניצחון העלטה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|