המדריך הראשון לריבים כמו שצריך, מוקדש לזה שלא יודע לריב
איתי בכלל


תריב איתי לעזאזל איתך! תצעק, תצרח , תגיד דברים טיפשים רק
מתוך כעס, תתנצל, תגיד שאתה אוהב, שפחדת לאבד אותי, ואז נתחבק,
ואני אדע שהכל טוב.
אבל אתה לא רב, אתה שותק, מחכה לתגובה שלי,
מדבר בשווין נפש ומבקש התייחסות בוגרת.
התייחסות בוגרת?!?!, חתיכת חרא!, כל מה שבא לי לעשות זה לנתק
לך בפרצוף, לצרוח עלייך עד שאצטרד, להגיד לך שאתה זבל והלוואי
ולעולם לא הייתי רואה אותך.
הקול שלך מונוטוני, רגוע, "אני לא רוצה לנתק כועס"- ועוד איך
שאני רוצה לנתק כועסת, אני רוצה לנתק לך ושתחשוב כל הלילה איפה
לא היית בסדר, שתתהפך במיטה ותרצה נורא שאני אתקשר, שתנסה
להתקשר בעצמך כי אני פשוט לא אענה, שמעת?!?- אני כועסת, אני לא
עונה.
אתה אומר שזו טעות של שנינו, שאין אשמים, תגיד, נדפקת על
באמת?!?, אנחנו רבים!! ר-ב-י-ם, אתה צריך לדעת כשאנחנו רבים,
כלומר אני ואתה , אתה אשם, אתה ולא אף אחד אחר, אתה טעית , אתה
לא בדקת, אל תשווה את זה למעשה ממש דומה שאני עשיתי יום לפני,
לא זה לא ממש חכם לעשות את זה.
אל תחפש שיקולים הגיונים.
אני רוצה שתפנק אותי במילות התנצלות מחבקות, שתגיע למסקנה שרק
אני צודקת,
אני אני אני אני אני!
אתה אומר שאולי כדאי שנמשיך כרגיל, אחרי הכל, שנינו אשמים.
אז זהו ש...
לא!
אני לא עוברת לסדר היום לפני שאני מקבלת התנצלות אחת לפחות,
ורצוי שהיא תלווה בהרבה ליטופי אגו.
תריב איתי, בבקשה תריב איתי, כמו שצריך לא כמו בספרים.
ואחרי שאנחנו רבים, בבקשה בוא נשלים, בדיוק כמו בטלוויזיה
ואז אני אוכל להגיד לך,
אחרי הפיוס, כמה שאני שונאת לריב איתך...