זהו סיפור על חתול בשם שלמה, חתול גלמוד ומסכן בלי בעלים
שהרגיש תמיד בודד.
החתול הזה היה מאוד מיוחד, מה שהיה מיוחד בחתול הזה זה שהוא
פשוט לא אהב חתולות, ולא בגלל שהם עשו לו משהו רע, לא, הוא לא
אהב אותן בגלל שהוא פשוט לא נמשך אליהן מינית.
אתם בטח שואלים את עצמכם איך דבר כזה יכול להיות, ולא, זה לא
בגלל שהוא מסורס או משהו, יש לכך סיבה פשוטה מאוד-
שלמה החתול היה בגלגול הקודם שלו בנאדם, ולא סתם בנאדם, אחלה
בנאדם, בנאדם שהקריב הכל בחיים שלו שלכולם יהיה טוב, בנאדם שמת
למען שיהיה טוב, מת במלחמה בתור חייל קרבי, יענו ישו קטן עליו
מבחינת הדברים שהוא הקריב.
הבעיה היא שמתי שאלוהים עבד על הגלגול שלו לחתול, הוא היה גם
עסוק מאוד עם ניסיון להציל איזה חייל בשם רון ארד, וכנראה ששני
הדברים התבלבלו לו ביחד ושניהם לא הצליחו.
רון ארד לא ניצל ושלמה החתול נשאר בנאדם מבפנים.
ערב אחד, בעודו מטייל לו על חופי הכינרת, ראה בחורה, בת-אדם
יפיפייה, שהלכה לה בחוף, חיבקה בחורים וקיפצה ממקום למקום,
והיה לה יופי באמת ייחודי, יופי כזה הוא לא ראה בחיים שלו בתור
אדם וגם בתור חתול-אדם.
לשלמה הייתה בעיה רצינית כי הוא רצה להגיד לה משהו ולא הצליח,
הוא רצה להציע לה לרקוד, ללכת איתו לסרט, לקחת אותה הביתה שלו
ולהראות לה את הסיפורים שהוא כתב מדי יום, אי שם בביוב.
לכן, הדבר הכי הגיוני שהוא ראה לנכון לעשות, הוא ליילל, כך
בטוח היא תשמע אותו ויכול להיות שתרחם עליו, וזה באמת קרה.
קראו לה נירית, והיא אהבה בעלי חיים, היא אפילו תרמה לצער בעלי
חיים המון פעמים בחיים שלה, ולקחה כל מיני חיות אליה הביתה,
במיוחד חתולים.
נירית לא יכלה לשאת ברחמים שלה כלפי החתול שלמה ולקחה אותו
לביתה, שם הוא אכל, שתה וכל היתר.
נירית הייתה המומה מהאופי הכל כך רגיש שלו-
הוא לא היה שורט, הוא לא היה נושך, ואם כן, אז כמו הכלבים האלה
שנושכים כשמשחקים איתם, אתם יודעים, לא ברצינות אלא סתם
מכניסים את הפה ומוציאים.
שלמה עשה בשבילה הכל, כל מה שהיא רצתה, הוא התכרבל איתה במיטה
כשהלכה לישון, וליקק אותה בבוקר שלא תאחר לבית ספר, וכשחזרה
היה מעביר לה את היום בבידור קל כמו עמידה על רגל אחת ושירה
ביללות של כל מיני שירים מאוד מוכרים.
הוא אהב אותה בכל ליבו, לא כמו שחתול אוהב את הבעלים שלו אלא
כמו שגבר אוהב אישה.
והיא? אהבה אותו כמו שבעלים אוהבים את החתולים שלהם.
לא שאפשר לזלזל באהבה כזאת אבל בכל זאת זה לא אותו דבר כמו
אהבת אישה לגבר.
שלמה, כמו ישו, היה קורבן להתעללויות של החתולים האחרים שלה,
שהיו מאוד תוקפניים וכפויי טובה, אבל הוא לא עשה עם זה כלום,
לא החזיר ולא כלום, רק קיבל את השריטות מהם, בלי לברוח, וגם
בלי לפחד, ורץ בחזרה לנירית.
יום אחד, כמה מהחתולים התוקפניים, שקינאו יותר מדי בשלמה,
התחילו לתכנן מרד כלפי נירית, כי הם חשבו שהיא יותר מדי נמצאת
עם שלמה ולא איתם, ולא עניין אותם שהיא זאת שלקחה אותם תחת
חסותה כשהיו זרוקים ברחוב.
אז באחד הלילות, הם התגנבו לחדר שלה בעודה מתכרבלת עם שלמה
במיטה, והתחילו להתנפל עליה בשריטות ובמכות. נירית התחילה
לצרוח ולברוח אך זה לא עזר לה, הם היו יותר מדי.
היא נפלה לריצפה כולה מלאה דם ושריטות, וזעקה לשלמה שיציל
אותה.
שלמה לא יכל לשאת זאת והתחיל להתנפל עליהם באכזריות, כמו שהוא
למד בצבא- לחתור למגע עם האויב, בכל מגע עם האויב- מנצחים.
החתולים נפלו אחד אחד, הם לא האמינו ששלמה באמת יודע לשרוט.
אבל לשלמה נגמר הכוח מהר מאוד, היו כל כך הרבה חתולים שהתנפלו
עליו, ובכל זאת הוא לא ויתר, הוא ידע שהוא חייב להציל את חייה
של נירית, ובשארית כוחותיו האחרונה הצליח להרוג את החתול
האחרון, כשהוא סחוט דם, מפרפר על הריצפה, כשהלב שלו מחוץ
לגוף.
עברו כמה דקות, ונירית פקחה את עיניה, התבוננה מסביבה, וראתה
ערמה של חתולים מתים, אותם חתולים שחשבה שאוהבים אותה.
היא המשיכה להסתכל סביב, מחפשת את שלמה, ואז היא ראתה אותו...
שוכב על הריצפה, נותן את נשימותיו האחרונות, היא מתחילה לזחול
אליו, וכשהיא מגיעה, הוא מסתכל עליה והיא עליו, הוא יודע שזאת
הפעם האחרונה שהוא יראה אותה, והיא גם, והיא מתחילה לבכות.
היא מחזיקה אותו בזרועותיה, מקרבת אותו לגופה ומנסה להשאיר
אותו בחיים, אך זה לא עוזר, הוא מת, שלמה מת. היא מחזיקה את
הלב ביד אחת ואת שלמה ביד השניה, ובעודה בוכה היא אומרת:
"אם רק היית בנאדם..."















הסיפור מוקדש לטולי החתול, שאינו שורט ואינו נושך, שיצא לי
להכיר אותו רק חודש והוא מת מהרעלת מזון לא לפני הרבה זמן.
הסיפור מוקדש גם לאותה ילדה יפיפייה שפגשתי בחוף לבנון,
ואפשר לנקד לבנון בשתי צורות שונות...