היום כבר נגמר, את לא חייבת להמשיך ככה להעביר את עצמך ממקום
למקום בלא מנוח, אמרתי לעצמי. עכשיו תרדמי, אף אחד לא ישאל.
היה יום ארוך זהו, תשקטי, סגרי עיניים.
רק אל תבלעי עוד גלולות שינה, בכל מקרה הקפה שעל השולחן לא יתן
להן להשפיע.
עכשיו מותר לך לבכות ואז בטח תמצאי מנוחה. ברגעים מסויימים אני
מתחילה לדבר אל עצמי כמשכנעת, כאילו חלק נסתר בי מבין שאני
כמהה להפיג את רגעי ה"לבד", כמהה לחיבוק וזהו. אחרכך העיניים
נרגעות אפשר לישון. אלו אולי הרגעים שהכי מפחידים אותי. פותחים
פתח לזכרונות עבר וזכרונות עבר מתערפלים אחד בשני והמוח יוצר
סיפור שמושך אותי, יותר ויותר פנימה. תהיתי אם זה באמת המוח או
אולי זה הלב... בכל מקרה היום כבר נגמר, הזמן שוב חלף ואל
תדאגי רגעים כאלו חולפים, הם לוחצים כלא מרפים ואז חולפים. את
באמת חייבת להרדם ולנשום עמוק, לתת לדם לספוג את האויר המבושם
בריח פרחים. בחלום תוכלי לתפוס את ידיו הקרות ולא לעזוב, ידיים
קרות לב חם.
את זוכרת היטב שלפני שנה וחצי היית נופלת כל כמה שעות מכאבים
עזים והם לא ידעו לומר לך מה זה היה, היית נופלת ומרוב כאב גם
לא יכולת להתעלף, פשוט היית שמוטה, קטנה, סובלת. הם נתנו לך
כמה כדורים, ערכו כמה ניסויים ואת שתקת, לא זכרת כלום. ברחת
בעיקר מעצמך...אבל אל תזכרי עכשיו, אל תבכי, כי זה נמשך
חודשיים וחלף. אני מבטיחה לך שזה לא יחזור כי את באמת לא לבד.
אסור לעזוב, חייבים לחבק ואז הכל שקט יותר, זורם בקלות
והעיניים מחייכות, אפשר לישון.
הושטתי ידי לספר הורוד, ספר ישן המונח על המדף, הוצאתי את
הסימניה אבל לא הצלחתי לקרוא, יותר נכון קראתי אוסף אותיות שלא
התחברו לי למשפטים. עזבתי גם את זה.
החדר ממשיך להתמלא בריח הפרחים שעל השולחן והיופי המדהים הזה
מקבל הבט צובט לרקע השקט המכאיב הזה, היום השקט הזה מכאיב מדי
אולי. את שוב שואלת אם זה המוח או הלב, אולי זה רק חלום? אז
איך זה שאת משכנעת את עצמך להרדם? תתעוררי, תתעוררי. זאת לא
בעיה, אני חושבת על הכל בהגיון, רק שעדיין יש את השקט הזה
ומישהו קורא בשמי. את לא חייבת לענות, לפעמים זה מותר, גם
לכעוס גם לבכות. אני יודעת שפעם זה היה מאוד קשה...ידים
זרות...חמות מדי, היית חזקה ומותר לך להאשים. היום זה בסדר, רק
שהשקט הקולח הזהבימים מסויימים. בבקשה אל תבכי כי גם זה יחלוף
רק עוד מעט.
את לא חייבת לומר לאף אחד כלום, אפילו כשהם דוחקים בך, כביכול
מאכפתיות, הלב יודע למי אכפת באמת אז עזבי שניה את טלטולי
המוח. תספרי לו, או הקשיבי כשצריך, עם העיניים ואז תוכלי גם
לחבק בידיים קרות ולב חם.
אז הכל נדחק למרחק ומרגישים זרמים של חום , העיניים מעצמן
נעצמות במתיקות , אפשר לישון. .....והידיים בחלום , גם
במציואות? כן....שוב הפכו חמות, דחקו אותך מעצמן...חבל- לא
נישן היום. |
