כרמית שמש / רסיסים של אור |
יוסף בכתונת הדרדסים.
דגדגתי באצבעות אמונות את הבטן המתוקה,
ואתה- מתגלגל מצחוק,
מתגלגל בתוך הסדינים במיטה הרחבה של אבא ואמא.
אכלתי אותך בשיטתיות- את האף, ואת האצבעות,
הכתפיים והאוזניים,
הבטת בי מהאינסוף-
בפה פעור, בולע צחוק.
כשפתחתי את התריסים בחדר החשוך,
ובאחת הוא הוצף באור ארבע אחר הצהריים,
קראת באושר
"יש לנו בוקר!"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|