איך אהבתי אותך, ג'ואי שלי.
יוסף בכתונת הדרדסים.
דגדגתי באצבעות אמונות את הבטן המתוקה,
ואתה- מתגלגל מצחוק,
מתגלגל בתוך הסדינים במיטה הרחבה של אבא ואמא.
אכלתי אותך בשיטתיות- את האף, ואת האצבעות,
הכתפיים והאוזניים,
הבטת בי מהאינסוף-
בפה פעור, בולע צחוק.
כשפתחתי את התריסים בחדר החשוך,
ובאחת הוא הוצף באור ארבע אחר הצהריים,
קראת באושר
"יש לנו בוקר!"