הם הולכים אחד אחד, בשיירה.
הם בורחים מפני משהו- אבל לא יודעים ממה.
הם לא יודעים זאת, אבל המוות רודף אחריהם.
הוא גדול, שחור ויודע הכל על כל אחד ואחד מאותם המסכנים
והתמימים אשר לא יודעים מהו גורלם המר.
הם בורחים, הם רצים, אבל הוא מהיר יותר ותובע קורבנות.
הוא בולע אותם אל תוך האפילה השחורה של פיו הגדול והמצחין
ממוות.
ושם הם נופלים, מתים, אחד אחרי השני כמו קוביות דומינו הנדחפות
ע"י מישהו, והוא היה המישהו הזה- המוות- שחור כפחם ואכזרי
כאריה רעב.
הוא היה הורג אותם, את אותם האנשים המסכנים אשר חטאו בצורה
הקלה ביותר- הבעל הבוגד, המרמה בקלפים, המעשן חומר מיובא וזאת
ללא לדעת מה נפל עליהם.
צעדיו השחורים מהדהדים, מרעידים את האדמה עם כל פסיעה כמו
פצצות רעילות, ועם כל צעד שהוא עושה- הוא הורג יותר ויותר.
הם אינם יודעים כיצד לברוח- אבל הוא יודע כיצד להרוג.
הם אינם יכולים להלחם- אין להם טעם, הוא חזק מהם פי אלף, הם
יודעים שאם ילחמו- הם רק יפסידו, בגדול, אז הם בורחים.
לקורבנותיו אין קץ, הם ינסו לברוח, אך הוא ימשיך, אז תיזהרו
לכם- אתם הבאים בתור... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.