בהיותי רכה בשנים הסתובבתי עם נער חמד בשם שמוליק. בבוא היום
שמוליק הודיע לי כי הוא רוצה להפגיש אותי עם נער חביב, אותו
נכנה יהושע.
מהרגע הראשון שראיתי את יהושע התאהבתי בו. חשבתי כי הרגשות
הללו לא חד צדדיים, אך לא העזתי לפנות אליו בשאלה הגורלית.
הייתי עושה הכל כדי להתחבב עליו. הכל.
יום אחד ישבתי עם שמוליק ויהושע על ספסל, סתם דיברנו.
פתאום היה אחד מהרגעים המביכים הללו, לא ידענו למה, לא ידענו
איך, אבל פשוט היה שקט.
יהושע החל למשוך לי בחוזקה בשיער עד שגומייתי השתחררה, ונותרה
בידו.
הוא ברח והשאיר אותי פזורת שיער, בעוד זה האחרון מתנופף ברוח.
הוא ציפה שארדוף אחריו, ובסופו של דבר, זה מה שעשיתי.
הוא רץ, נעלם אל תוך ביתו, משאיר אותי ואת שמוליק תוהים מה
לעזאזל קרה כאן הרגע.  
שיערי החל להציק לי, הייתי חייבת לעשות משהו, לקחתי את הפלאפון
משמוליק והתקשרתי ליהושע. שיחתנו הייתה מורכבת בעיקר מצעקותיי
עליו.
לאחר שכנועים רבים הוא הסכים להחזיר לי את הגומייה, אבל, בתנאי
אחד:  אני אצטרך לקחת אותה מתחתוניו.
צעקתי, התחננתי בפניו שלא יעשה לי את זה, אך הוא רק צחק ואמר
שאם לא, אני יכולה לשכוח ממנה ולהישאר עם שיער פזור לשארית
חיי.
מובן שהתנגדתי. אמרתי לו שאם לא יחזיר לי את הגומייה, אני פשוט
אקח אחת חדשה. ביום למחרת, על שערי התנוססה גומיית תחליף.
הכל היה בסדר עד שהיה לי שיעור אתו.
השיעור עבר בשקט, אך לאחר השיעור, הרגשתי את זה שוב, משיכה עזה
בשיערי והופ, שוב נותרתי ערומה, חסרת גומייה, כפי שהייתי
בראשית.
הסיפור חזר על עצמו, קצת רדפתי, קצת צעקתי, אבל כל אלו רק גרמו
לו יותר ויותר הנאה משל היה מזוכיסט שנהנה לראות אחרים בסבלם.
זו לא הייתה הפעם האחרונה שזה קרה.
יום אחד כבר נמאס לי. לקחתי את עצמי בידיים, "לא יקרה לי כלום
אם אני אעשה את זה, נכון?". הייתי תמימה.
קראתי לשמוליק וליהושע לבוא אלי כדי שאוכל לקחת את קובץ
הגומיות שנאסף אצלו בתחתונים.
זה היה בשבילי אירוע טראומתי, בחיים לא אשכח את הרגע הזה:
יהושע התיישב על המיטה ושמוליק התחיל לשחק במחשב, כהרגלו.
שנינו בהינו בו, עד שפתאום הרגשתי את היד החמימה של יהושע
נוגעת בי קלות, מזמינה אותי לעולמות אחרים.
הדבר הבא שאני זוכרת היה שידי נגעה קלות ב... איבר של יהושע.
הוא היה כולו חמים (ויאמר לזכותו- גדול) וזקוף.
יהושע אמר לי שגומיותיי מלופפות סביב ה... איבר שלו, ושאצטרך
לקחת אותן בעצמי. לא ידעתי מה לעשות. הושטתי את ידי וניסיתי
לקחת אותן, אך יהושע תפס לי את היד והחל לומר כי מעשה זה צריך
להיעשות בעדינות.
הייתי משותקת מרוב בושה.
היד שלי החלה לעלות ולרדת במורד ה... איבר עד שלבסוף הוא הושיט
לי את הגומיות וצחקק.
כעסתי. ברגע שיצאתי מהשיתוק שהייתי שרויה בו לפני כן, סילקתי
את שניהם.
כנראה שיהושע אהב את הרעיון הזה, זה ההסבר היחיד לעובדה שהוא
התקשר אליי ביום שלמחרת.
בשיחה יהושע טען כי משעמם לו. שאלתי אותו מה אני יכולה לעשות.

הוא אמר שמתחשק לו לבוא אליי. שאלתי הבאה הייתה עוד יותר
תמימה: "למה?", הוא אמר שאני כבר אראה. הייתי סקרנית. תמימה.
הסכמתי.