העולם פה מתמוטט,
אף אחד כבר לא יכול,
כבר הרסנו,
הכל עמד ליפול.

זוג עיניים אפלות
מציצות מן החשיכה,
כל מה שרואות הורסות,
זה הולך ככה.

יושבת, רועדת,
הכל מסתובב סחור,
יצרנו עולם חדש-
יצרנו חור שחור.

שוקעת אל תוך עצמי,
הרסנו כבר הכל,
בשקט לשבת כבר אי אפשר,
מלחמה על ימין ועל שמאל.

כולם שונאים את כולם,
נהפכנו להיות אויבים,
ולחשוב שפעם,
פעם עוד היינו קרובים.

ועכשיו, השתיקה.
הכאב.
היופי נעלם.
סביבנו הכל סובב.

רק משלים את עצמנו,
חושבים שבסדר, שטוב,
זה כלל לא נכון,
האמת יכולה לכאוב.

פעם עוד חשבנו שכולם שווים,
לא היו מלחמות,
עכשיו הכל נהרס,
כבר אין מה לעשות.

להזיל עוד דמעות
זה להוסיף עוד ים,
כבר אין אהבה,
נעלם מה שהיה קיים.

כבר ויתרנו,
העולם לא יחזור להיות כפי שהיה,
הטבענו את עצמנו,
יצרנו בעיה.