מיכל שיין / דחיית סיפוקים |
צפוף קצת ואשה מביטה באנקה שלך ומניחה
שקית עם תפוחי-עץ על המדרכה
חיוך של ילדים מדגדג לי פינות שפתיים
טיפות זיעה נספגות בשרוול חולצתה וידה
צונחת מטה לחפש אחיזה מחודשת
ידך צונחת לגרש אותי ממך
זה רחוב כאן אתה לוחש
מחליקה החוצה לאט
מדי אולי היא שוב רואה את האויר ננשף
לך ולא מניחה רק מתאפקת לא לצחוק
מהדגדוג של הפינות בכל זאת זה רחוב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|