|
אצבעות מפלסות עצמן לתוך הג'ינס שלך
צפוף קצת ואשה מביטה באנקה שלך ומניחה
שקית עם תפוחי-עץ על המדרכה
חיוך של ילדים מדגדג לי פינות שפתיים
טיפות זיעה נספגות בשרוול חולצתה וידה
צונחת מטה לחפש אחיזה מחודשת
ידך צונחת לגרש אותי ממך
זה רחוב כאן אתה לוחש
מחליקה החוצה לאט
מדי אולי היא שוב רואה את האויר ננשף
לך ולא מניחה רק מתאפקת לא לצחוק
מהדגדוג של הפינות בכל זאת זה רחוב
|
|
|
הצרה עם
נוסטלגיה היא
שתמיד אבל תמיד
היא מגיעה כשאתה
לא מוכן.
עמוס מהמוסד
פוגש אקסית
שנשואה לחבר
מהצבא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.