יושבת.
יושבת ומחכה שהכל יגמר.
לעזוב את המקום הארור הזה.
להעלם.
שלא אצטרך להרגיש עוד את אותו כאב.
אבל אני מרגישה אותו,
איך קרקפתי נשרפת,
ליבי ניצבט
כל פעם שהדבר הזה מתקרב אלי.
שיערותי מתות אחת אחרי השניה.
ראשי נשבר.
למה באתי?
למה נשארתי?
לא אצבע לבלונד יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.