"אוהב להריח אותך" הוא אמר לה ביישבם בבית קפה קטן על שפת הים,
באחד הבקרים.

הם קבעו ארוחת בקר עסקית לפני יום עבודה.

חברים טובים. לא נאהבים. מכירים כבר שנתיים. נפגשו בצ'ט. דיברו
צחקו, עברו לפסים אישיים, מצאו נקודות עניין משותפות. הוא יועץ
לה בעניינים שצריכה לעסק שלה, זה מקצועו. היא מספרת לו על
דברים שמעניינים אותה. לפעמים מדברים על הילדים על בני הזוג.

זוג עסקי כמעט לחלוטין עם נקודות מפגש אישיות.

לא נאהבים.

אבל,

היא מרגישה כבר הרבה זמן שהוא מעניין אותה
הוא מרגיש כבר הרבה זמן שהיא מעניינת אותו.

לא מדברים על זה. לא נכון ולא מתאים.

"אוהב להריח אותך" היה יכול להישמע כמעט תמים. והמשך מתבקש:
"איזה בושם יש לך? אקנה גם לאשתי" אבל כשהביטה בעיניו היה ברור
לה שזה בא ממקום אחר. היה לו מבט מדליק בעיניים, בלבל אותה
לרגע, האיץ  את פעימות לבה. ומעבר לזה, שלח דגדוגים של עונג
ישר דרומה אל מחוזות העונג שלה.

חייכה. קצת במבוכה. קצת בהפתעה. לא ידעה כיצד להמשיך מפה.
חשבה על החברות האמיצה שלהם, ודווקא אהבה את האינטימיות.

המשיכו לדבר, על ענייני עבודה. דעתה הפכה פזורה. היא הקשיבה
בשקיקה, אך לא לתוכן דבריו אלא לצליל קולו. היא ישבה מולו,
מביטה אל פניו, מסתכלת על עיניו המשדרות לה משהו אחר, שומעת לא
שומעת, רק מילים מעטות נקלטות במוחה, ביחד מציירות ציור של
אינטימיות. הרגישה את הלחלוחית פושטת בין רגליה. נדהמה בעצמה
מהגילוי. הידקה במעט את רגליה, הייתה צריכה להרגיש לחץ על
המקום שהתחיל לבעור ללא שליטה.

היא קיוותה כל הזמן שחיצונית היא נראית כרגיל. ניסתה לנהל
שיחה, למרות ההפסקות. הביטה לים, הביטה מסביב. חזרה אל עיניו.

עיניו היו נעוצות בשדייה. השפילה מבט. גופה בגד בה, את מה
שניסתה להסתיר במבט קפוא, הסגירו פטמותיה, שניצבו זקורות,
מאותתות: "אני מרגישה אותך לחלוטין".

חזרה להביט בו. עיניו היו נעוצות בעיניה. ידו הושטה אל ידה.
חייכה.

הוא ליטף את ידה ואמר "זה הדדי".  נדמה היה לה שהסמיקה מעט,
ולא ידעה כיצד להמשיך את השיחה.

"לספר לך פנטזיה שלי?" הוא שאל.
"כן" אמרה, לא יודעת מאיפה זה בא לה פתאום. הפתיחות.

"מת להריח אותך. לא את החוץ, את ריח גופך כבר מכיר. מת להריח
אותך כמו עכשיו, כשאת חמה"

"פנטזיה" אמרה, "פנטזיה לא להגשמה, אתה יודע"

"יודע" אמר, עם חיוך קטן.

סיימו את ארוחת הבוקר שלהם. קמו. עמדה עם הפנים אל הים. הביטה.
נשמה עמוקות. תוהה מה תעשה עכשיו עם כל הליבידו שהתפרץ בה.
הרגישה אותו מאחוריה. נרעדה בציפיה.

חיבק אותה מאחור ואמר לה: "אומר לך את זה כחבר. רק כך תיקחי את
זה. אבל, אין לך מושג כמה עומד לי בגללך". צחקה. אהבה את
הגילוי.

לפני שהלכו, סרה אל חדר השירותים.
עמדה מול הראי הביטה בלחייה הסמוקות, בעיניה הבורקות, בפטמותיה
הזקורות. תיקנה קצת את האיפור, הסתרקה מעט, מתחה את חולצתה,
ואז בחלטה של רגע, נכנסה אל אחד התאים, הסירה את החוטיני הספוג
לחלוטין בריחה האינטימי, הריחה והתענגה על הריח. חיפשה בארנקה,
מצאה  שקית מעוטרת קטנה, קיפלה את החוטיני פנימה, וסגרה את
השקית.

"יש לי הפתעה בשבילך" אמרה לו כשיצאה, והגישה לו את השקית.
הביט בה במבט שואל.
"אנא פתח אותה רק כשתהיה במכונית שלך" חייכה.

הלכו ביחד למכוניות. חנו זה בצד זו.

היא נכנסה למכונית והתניעה. הוא נכנס למכונית ופתח את השקית.
החלה לנסוע לאחור אך עצרה כשראתה אותו מוציא את תחתוניה. ראתה
את המבט הנדהם והמעונג ששלח אליה. ראתה אותו מגיש את אוצרותיה
אל אפו, מריח, עוצם עינייו בהנאה. ראתה את החיוך המתרחב שלו,
ואז את מבטו אליה. ואת ידו הקוראת לה לעצור.

שלחה לו חיוך והפליגה לדרכה.

הפלאפון שלה צלצל תוך שניה. "עיצרי" הוא אמר "עיצרי"

עצרה.

הוא יצא לקראתה, פתח את דלת מכוניתה. התכופף ונשק לה נשיקה
חזקה ושוקקת, החזירה לו באותה עצמה.

הרגישה את ידו מחליקה על ירכה. תפסה את ידו והדריכה אותה אל
תוכה. לא יכלה להחניק את הקול שבקע מגרונה כשחדר לתוכה.
כשהוציא את ידו, הריח וטעם. חיוך אלוהי התפשט על פניו.

"לא יודע מה לעשות איתך עכשיו " אמר
"לא צריך לחשוב כל כך הרבה" אמרה, "תתענג"

חייכה אליו, ונסעה. כשעברה את הרמזור עצרה. נשמה עמוקות. הביטה
במראה. הייתה מבולבלת מתעוזתה.

"אני אוהבת אותך, אשה. איך התפרצת פה, ללא שליטה " אמרה לדמותה
בראי. "יצאת לך מהקונכיה", אמרה לעצמה וצחקה.