זו הזכות שלי להיות עצובה
ואף אחד לא יגיד לי מה נכון או לא נכון לעשות
גם לא הפנים שניבטות אליי מהמראה
עם חיוך עגום ועיניים ביישניות

ואולי אני רוצה להיות בודדה
כי אני לא אוהבת אנשים
הם מלחיצים אותי עד שאני מרגישה
שלבד לא יהיו לי יותר קשיים

אין לי מה לספר
אין לי מה לחלוק
אני לא יודעת איך להתחיל לדבר
אז אני מעדיפה לשתוק
אני לא יפה ולא מיוחדת
אני לא מצחיקה או מוכשרת
הולכת קדימה
ולא מעזה להביט לצדדים
שם אתם מחכים
שאפול...

יש לי כמה חודשים לחיות
להכיר הרבה אנשים, להנות
אבל אולי אני מעדיפה להיות בחברת עצמי
מעדיפה את העולם השקט והבטוח שלי

והנוף מהחדר שלי
השמיים, הצורות של העננים
והריח של הגשם
שמביא איתו ריח של עבר
ואז אני נזכרת שאף אחד איתי לא נשאר