תניחו לי
אני עדיין לא החלטתי
אם אני בכלל רוצה להיות
אף אחד לא שאל אותי
ואני מצפה שכמו בסדרת טלוויזיה
מתקתקה, עם פסנתר ברקע
מישהו יבוא לנחם אותי עכשיו
עם חיבוקים ונשיקות
חום ואהבה
אז תעזבו אותי, תניחו לי
לא רוצה שינחמו אותי בכלל
כי מה שאני עוברת
זה משהו לגמרי לא מובן
אפילו לי
אני מנסה להבין את עצמי
מדברת בשפה לא ברורה
אני עצורה
אני כלואה בתוך עצמי
שבויה
במציאות שלי
ואם אפתח את הדלת
אמצא אתכם בחוץ
עם פנים מודאגות וחרדות
לא מוכנים לקבל שום תירוץ?
או שאפתח את הדלת
ולא תהיה שם נפש חיה
ואני ארגיש מטופשת
שבכלל ציפיתי מכם להבין מה היה
להבין שפחדתי
להישאר בודדה
שקיוויתי שתשימו לב לפעמים
שתראו שאני אבודה
כי לפעמים גם אני רוצה קיטש
וורוד ושמח בחיים
במקום ציניות וקור
כי אני רוצה לדעת
שמישהו אותי יזכור
אחרי שאמות
ולא אהיה סתם שם או תמונה
אלא זיכרון חי ומוחשי בראש שלכם
ותרגישו רע כשאני לא לצידכם
אחרי שאמות... |
