הממשלה שלך נלחמת בתאונות הדרכים. היא גמרה אומר לסלול מחדש את
כבישי הארץ, הוסיפה להם גדרות הפרדה, שוליים רחבים, ארבעה
מסלולים לכל כיוון, ותאורה לילית. אלא, שאחרי כל הפעולות
הנפלאות האלה, הסתבר שמספר הנפגעים מתאונות הדרכים לא קטן.
הבקיאים בעובדות אומרים שהוא אפילו עולה בהתמדה.
היכן הבעיה? מי מכשיל את צעדי הממשלה?
מקור הבעיה, לדעת הממשלה שלך, הוא אתה. הממשלה סוללת כבישים -
ואתה קונה מכונית; הממשלה מוסיפה גדרות הפרדה - אתה מגביר
מהירות בעוד עשרה קמ"ש; הממשלה מוסיפה תאורה לילית - ואתה נוסע
דווקא בלילה.
מה שהממשלה שלך לא מספרת לך הוא, שהיא מרוויחה הודות לך הון
עתק. היא מרוויחה ממך כשאתה נוהג; והיא מרוויחה ממך הרבה יותר
כשאתה נפצע בתאונת דרכים. נהרגת, חלילה, בתאונה? 15 שניות
בערוץ 2 בשמונה בערב לקצין המשטרה האחראי למלחמה בתאונות,
למפכ"ל, לשר המשטרה, ובקרוב - לקופירייטר שהגה את הסיסמא
הנפלאה.
אכן, על עבירות תנועה יש עונש מוות. אבל לפני גזר הדין מתבצעים
מספר שלבים.
ראשית - פסק הדין. אתה אשם בתאונות הדרכים. קנית רכב (אז מה אם
התחבורה הציבורית כאן יעילה בערך כמו זו של הודו?), רצית להגיע
מהר הביתה (אתה נוסע מעל 70 קמ"ש? אתה לא רואה שהשוליים
נמוכים?), עקפת בדרך (תאונה חזיתית? רק הנהג אשם!), לא שמרת
מרחק (תאונה פנים-אחור - כנ"ל), נהגת כשאתה עייף (אז מה אם
לוקח לך שעתיים להגיע לעבודה, בתאילנד זה לוקח שש שעות. תגיד
תודה ותשתוק), ועוד.
שנית - עונשי ביניים. הרסת את האוטו בתאונה? נחש מי גובה מיסים
על חלקי החילוף לאוטו שלך? אתה קונה אוטו חדש? נחש שוב (התשובה
לא שונה בהרבה מהתשובה לשאלה הקודמת).  
שלישית - רגשי אשמה. אתה, ורק אתה, אשם בתאונות הדרכים. נהרגת
בתאונת דרכים? מגיע לך!
ואחרון אחרון חביב - "על עבירות תנועה יש עונש מוות" זה דין
מוסר, או דין רודף? מה היתה ההגדרה של הסתה לרצח?