בשעות הבוקר המוקדמות אחרי מאבק נטול ניצחון
ללא סימנים למלחמה האמיתית המתרחשת בתוכי
מצפה ומאשש לאותה דקה של תקווה קטנה
הזכורה מעברי, המבוששת להגיע

כמו שחייה ארוכה, באוקיינוס החיים
כשהעיניים צורבות ממלח
שואל עצמי האם זה מהים, או מהדמעות
אך כמו רוב השאלות הקשות והנוקבות
נותרתי ללא תשובה מספקת

בלילות מתהלך לבדי ברחובות
החושך ארוך, אור הבוקר קצר
מתחבט בשאלות, מנסה לתלוש מעלי מסיכות
מגלה ריקנות ושטחיות
שלא מרפה ממצפוני ועוד מצב רוחי עגום

בכול כוחי האחרון, מנסה לשפוך עוד שמן
לאש שבעבר ליבבה בתוכי
התשוקה הבוערת לאמת הנכספת
משאירה זיקה, שביב של תקווה
מצפה לרגע השלווה הזכור מעברי

אבל היום, החלום המתוק נגמר
האש דעכה עומדת להיכבות
בלילות כבר לא מתהלך
בוקר ולילה, הכול התהפך
מובס במלחמה, אני פורש
התקווה כבר לא תגיע
נשבר ומתייאש