בתרונות, בלב - השממה

בלב - השממה
הצחיחה והשחונה,
שמכסה על ערבות - הנגב,
בתרונות אין - ספור
מתפתלים להם
בבתרם אותה -
שתי וערב.

כשהגשם יורד
וממלא אותם במים -
שצף - קצף, הם נהפכים,
שחזר להיות באיתנו.

כל הסביבה
נעשית בוץ רצוף,
שאין עבור בו
והשטפונות,
שוטפים אותה,
בלא - הרוף.

השמיים - כסופי - כיפתם
מתמזגים עם הקרקע
בשלחם אליה
את קרניני - החמה.

השחר, בוער לו באופק;
על החולות מסביב
הוא עוטה את אודמו;

המדבר האין - סופי
מתכסה צבעי - הסומק
בהאר על פניו השמש,
שנעורה מהגשם -
כחטף חלף.

השחקים, בחזרה
לובשים את התכלת
ועל הבתרונות, שמתחת
זורים את כחול - בוהקן.


הבתרונות, החרותים
בערבותם של חול וסלע,
נושאים את אפיקם קדימה
תחת קרני - השמש,
שמזהיבה אותם, מעל.

עיקול - מהלכם,
נפתול ומתעקל לו,
כדרך הררית -
בנויה פניות חדות;

עדרי - היעלים,
עוברים להם בצוותא
בהביטם לעבר,
קסמי - הנפתולות.

הנשר,
תופח הכנפיים
ומרחף, מעל הבתרונות.

בלב - המדבר
השומם והשחון,
באין בו טיפ של מים,
הבתרונות הזהובים
פרסו להם שטיחם;

השמש, לה עולה
בהשלח את קרניה
לעבר בתרונות - האכזב,
שמי ייתן?
ויהפכו לאיתן!

הבתרונות, בלב - השממה...