"רשימת המוזמנים" זה שם אירוני לרשימה של אנשים שהולכים
למות היום, חשב לעצמו המוות...."אבא תמיד אמר שהקרירה
קודמת לכל " השאלה שאני שואל את עצמי זה , מי בדיוק זה אבא
שלי? אדם? או אלוהים?
אבל על השאלה הזאת ויתרתי כבר מזמן, פשוט נמאס לי.
האמת שהפעם היחידה שבאמת נהנתי מהתפקיד שלי זה היה שהייתי צריך
ללכת להודיע לקין שהגיע זמנו, ואיך שהוא נבהל. הוא היה מעוד
מופתע שזה אני, אני דווקא חשבתי שהתפקיד מתאים לי , למה?
א. לי אף-אחד לא הודיע שאני הולך למות!
ב. הייתי בין הראשונים על היקום קטן הזה למות.
אבל קין לא הצליח להבין את זה ופשוט השתגע.
אבל אין מה לדאוג לקין, הוא הועבר, לאחריות מלכת הגיהינום,
אימנו חוה. למשל עוד עובדה מוזרה , רוב האנשים שמגיעים עלינו
פה למעלה, טוענים שהם ראו את המוות, בכבודו ובעצמו, הם פשוט לא
מודעים, שאפילו לי יש עוזרים, כמו סנטה, למרות שזאת השוואה
מוזרה, אבל ככה זה בדיוק. אני מבקר רק אנשים מיוחדים, הרי בכל
יום מיליונים מתים ואני לא יכול להספיק הכל לבד, בשביל זה יש
לי עוזרים ואני אפילו לא משלם להם. אבל גם לי יש מגבלות, כמו
לכול "אדם", למשל אני לא יכול להתערב בשיפוט, למרות כל האגדות
שסוטרות את העובדה הנ"ל , אני סך הכל מקבל "רשימת מוזמנים"
והולך לבקר אותם. הדבר הכי מעצבן בעוזרים זה שלפעמים האחראי
מוסר להם זמן לא מדויק, ואז נוצרת לנו בעיה, צריך להחזיר אותו
לחיים , וזה דורש טונה ניירת. אז אני מכריח את הגורם לטעות ,
למלא את הניירת בעצמו, ולתייק אותה, יש לנו ארכיון ענק . אז
חוץ מלכתוב את הניירת , לתייק אותה זה הסיוט האמיתי , התיאור
הכי קרוב שאני יכול להגיד על הארכיון שלי הולך ככה: זה לשוטט
בסופר ענק ולחפש סוכריית טיק טק , זה עשרות מדפים אחד על השני
, שנמשכים מטרים על גבי קילומטרים. אז כן העונש הכי גדול זה
לתייק נייר או למצוא נייר. הדבר האירוני הוא שכל העובדים שלי
הם האנשים שבחייהם היו מסודרים. כל אותם אנשים שהשקיעו את זמנם
כדי לסדר את החדר, הבית והמשרד. טוב אני חושב שזה היה די והותר
בתור מידע כללי, נעבור הלאה לדברים היותר ספציפים. |