היום הייתי ממש מבואס, פשוט הרגשתי נורא וזה לא ממש משנה למה.
באתי אל חברי הטוב ביותר ושאלתי אותו:
"אתה אוהב אותי?"
-"כן" כאשר הוא מסתכל עליי במבט מוזר.
-"כמה?"
-"חמש"
-"חמש?"
-"כן, חמש."
-"מה זאת אומרת חמש?" שאלתי בזעם.
-"חמש"
-"תגדיר חמש? מה זה חמש? כאילו מה?"
-"חמש."
-"אתה לא יכול פשוט לבוא סתם ככה ולהגיד חמש לאוויר!"
-"כן אני כן"
-"לא אתה לא! תענה לי! מה זאת אומרת חמש? באיזה סולם?"
-"שום סולם, אתה חמש"
-"אני לא חמש אני צונג!"
-"אתה חמש. אומנם אתה גם צונג אבל אתה חמש."
-"אני בן אדם לכן אני לא יכול להיות מספר."
-"אתה חמש."
-"טוב."
-"טוב?"
-"כן, טוב! מה אתה רוצה שאני אגיד לך? אני הרי חמש לא?
אתה לא רוצה להגיד לי למה אבל אני חמש."
-"מה, אתה לא חמש?"
-"חס וחלילה. למה שאני אהיה חמש?"
-"מה רע?"
-"מה טוב?"
-"מה רע?"
-"אני שאלתי שני!"
-"אז?"
-"אתה יודע מה? סבבה! אתה שאלת ראשון, אתה תקבל את התשובה.
חמש זה מספר ראשוני ואני לא אוהב אותו."
-"אתה סתם מקנא."
-"במה יש לי כבר לקנא?"
-"בעצמך."
-"אם אני עצמי אז למה לי לקנא בעצמי?"
-"כי אתה חמש."
-"אני אישית מעדיף להיות שש."
-"נכון, העיקר שאני אוהב אותך."