זה עלול להשמע קצת שאני נוטה לפרנויה, אבל בתקופה האחרונה יש
לי חשדות, מבוססים במידה יחסית, לכך שאשתי רוקמת מזימה לרצוח
אותי. לראשונה התחלתי לחשוד כשבועיים לפני יום ההולדת שלי.
באותו יום התנהגה אשתי בצורה מוזרה, חייכה יותר מידי, צחקה
יותר מידי. זונה. היא חושבת שהיא התחתנה עם טיפש, היא חושבת
שאני לא קולט, אבל אני יודע הכל. באותו יום לא העזתי לגעת
באוכל שהיא בישלה לי, טענתי שאני לא רעב. יכולתי לראות בבירור
את האכזבה על הפנים שלה שלא בלעתי את הרעל שהיא הכניסה לי
למזון. זונה, מנסה להרוג אותי בדרך של פחדנים, היא עוד תשלם על
זה.
במחשבה לאחור נראה שהמזימה המתוכננת והמחושבת של אישתי האהובה
היא לא תופעה חדשה. נראה שמהיום בו התחתנו היה מוחה עסוק
בתיכנונים סודיים. היא רצתה ירח דבש במקום מבודד, ואין דבר
ברור יותר מזה שמקום מבודד הוא זירת הרצח המושלמת. למזלי בחוסר
יודעין בלמתי את תכניותיה של השרמוטה הזאת בהפסדים כלכליים
שגרמו לכך שאת ירח הדבש שלנו עשינו באשקלון. אפילו כשהיינו
במיטה היה נראה שמוחה עסוק בתיכנונים זדוניים כנגדי. אני זוכר
באחד הלילות שביקשתי ממנה בעדינות שתרד לי, ראיתי אותה מהרהרת
שנייה אם נשיכת הביצים שלי בכוח תגרום לי להתקף לב. "במחשבה
שנייה, כואב לי הראש".

מאז אותו יום, שבועיים לפני יום ההולדת שלי, החלטתי לנקוט
במספר מועט של אמצעי זהירות רק בשביל שהרוצחת הבת זונה לא תוכל
לנצל הזדמנויות. החלטתי שסקס לא בא בחשבון וכן ארוחות משותפות.
איך זה שרמוטה?! איך תהרגי אותי עכשיו?. במשך הזמן החלטתי שגם
נסיעות משותפות במכונית הן גורם מהווה סיכון. כשהיא בכתה אצל
יועץ הנישואין המלוקק, ידעתי שהיא מזייפת דמעות, גם אותו יועץ
שרצה להפנות אותי לפסיכולוג ולא שקל אפילו לשנייה להזעיק משטרה
נגד אשתי הרוצחת הסדרתית הוא משתף פעולה מסיבה כלשהי, אולי היא
שילמה לו ממאגר כסף שהחלה לחסוך לפני החתונה למטרות רצח. עוד
מספר רב של פעמים תפסתי אותה על חם בנסיונות רצח, כמו כשביקשה
ממני לתקן את המכונית והטמינה שם פצצה מתוחכמת, למזלי עליתי על
הנסיון ואמרתי שאני עסוק מידי. בסופו של דבר החלטתי שאסור לי
להיות פאסיבי יותר. הגיע הזמן להילחם.

כשהגעתי הביתה ביום הולדתי, חיכו לי שם עוגות מורעלות, הרבה
מתנות ממולכדות ואשתי הרוצחת עם חיוך על הפנים. אבל הפעם הייתי
מוכן, הפעם הייתי בפוקוס, יצאתי מהתמימות של פעם. ביד אחת
החזקתי חבל ובשנייה חרב סמוראית. "מזל טוב" רצה אליי אשתי עם
ידיים פתוחות. תפסתי את הזונה הקטנה והפלתי אותה על הרצפה,
בעטתי בה פעמיים בראש והיא התעלפה. קשרתי אותה לכסא ושפכתי
עליה מים. היא התעוררה המומה. "בת זונה!" צרחתי עליה, "מה
חשבת?! שאני אדיוט?!" היא עשתה פרצוף מפוחד כאילו לא ידעה מה
אני רוצה. "תודי, תודי שניסית לרצוח אותי!" היא עדיין הייתה
המומה. הצמדתי את החרב לגרון שלה. "תגידי לי את האמת" אמרתי
לה. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר" הבת זונה העיזה לשקר לי
בפרצוף. מרוב עצבים כרתתי לה את כף יד ימין. היא צרחה מכאבים.
"עכשיו תודי!, אני יודע שאת משקרת". היא המשיכה לעבוד עליי,
הרוצחת החוצפנית- "לא ניסיתי להרוג אותך!" היא צרחה. חתכתי לה
באכזריות את האוזן, כל הריצפה כבר הייתה מלאה בדם והיא המשיכה
להכחיש, הרוצחת הפנאטית הזאת כלכך הייתה מתורגלת בלשקר גם
במצבי לחץ. ניקרתי לה את שתי העיניים, והיא רק צרחה ובכתה ולא
הסכימה להודות. בטח התכוננה לרגע כזה מהיום שהתחתנו. התחלתי
לדקור אותה בבטן והיא המשיכה לצרוח. דקרתי אותה פעמיים ואז
צרחתי "תודי או שאני דוקר שוב!" היא רק צרחה, אז דקרתי שוב,
"תודי כבר יא זונה! תודי רוצחת עלובה! תודי, כדאי לך עכשיו
להודות או שאני משסף לך את הגרון!" "אני מודה אני מודה! היא
הצליחה להשחיל כשדם נפלט לה מהפה תוך כדי שהיא צועקת. הנחתי את
החרב על הרצפה. תוך כמה דקות היא מתה שם על הכיסא. לפחות היא
הודתה. מגיע לה לכלבה הרוצחת הזאת, מהתחלה ידעתי מה היא
מתכננת.