לעתים נקרים בדרכי אנשים
תמימים. איני יודע מה לעשות
כדי לכמש את ירוקת פריחתם
ולהחליפה באיתנות שורשים
שנשרפו בשמש היוקדת.

אני מסביר להם.
דג הגון לעולם לא יימלט
מחכתו של הדייג הערמומי.
הנרמס בשתיקה ייקטף
ויישא את סימני הסוליות
עד יום פגישתם בבערה המקפחת.

אני מזהיר אותם.
התבוננו מבעד לשקיפות,
שכן הצללים הצבעוניים מורכבים
מכפי שנדמה בעכירות הערפילית.
הקשיבו לרחשי הרוח המלטפת מבעוד מועד
פן תעקור יסודותיכם הסופה.

אני תמה -
האם פעם היו זויות עיניי
יבשות כשלהם? האם קרנו לחיי
סומק טבעי בלא מבוכה או בוז?
האם כיווצי לבי ומפלי
דיכאונותיי היו כברק
המפלס דרכו בעננים השחורים?

לעתים נקרים בדרכי אנשים תמימים.
אני זורע בקרבם את החשש שינבט,
ינץ וישבע מעכל את נפשם
ויכהה בלהט הסליל הדק
הפורס עוד סלסול לעבר המציאות.