מנגינת נעימות באזניי מנגנת
האם זה הסוף
או שזוהי רק ההתחלה?!
האור מתחזק בין כל רגע ורגע,
ואני מרגישה כה שקטה ושלבה..

ידך מלטפות לראשונה את פניה
היופי בהתגלמותו שוכב שם חסר הכרה ..
אך בעצם אם להביט אל הנפש
אני זאת ששוכבת שם, תמימה וקרה.

מביטה עליך ועליה שוב,
האם אחזור לחוות את הרגע?!
אך אתה מתרחק וכל רגע חשוב!!
לא זה אבד, זה איבד את הרוגע..

כל מה שיש על פניה זוהי הכרת התודה..
ואם רק יכלה להשיב את רגשותיה..
היית נושאת את מילות הפרידה
בכאב, בדמה..

אבל היא כבר לא יכולה...