ורד שבורה / על אדמת המלחמה |
אם נעמדה וקראה למתים,
בעיניים קרות , עשויות ממתכת
הזילה דמעה שצרבה את עורה
מסביבה במהירות ההילה כבר דועכת
התעטפה בכאב במטפחתה השחורה.
התחילה לחזור בשביל העקום
מבלי להביט לאחור היא הלכה,
ובתפילתה ביקשה מהמשיח, עזור לי לקום
לפני שביגון תמצא את מותה.
במבט על הבית שכעט כה חשוך,
נזכרה שוב בבנה ששכלה.
מתחילה לבכות על השולחן הערוך
ויודעת שממנו לא תשמע עוד מילה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|