"זה לא בית ספר, זה בית זונות." אני אומרת לעצמי כדי להירגע,
בזמן שאני מותחת את גבי המיוסר על הקיר. ופתאום זה נגמר.
"כבר?" אני ממלמלת. הוא נראה מדוכא ויוצא מהתא. תוך כמה דקות
של סידור בגדים, הורדת מים וניסיון נואש להיראות לא כל כך
מאוכזבת, אני יוצאת החוצה ורואה קבוצה של פוסטמות מצחקקות
לעברי ואחר כך לעורפי.
אני יורדת לחצר ומנסה למחוק את מבטי האכזבה שלי כשאסף עובר
מולי. "איפה היית?" רותם מקפצת לעברי בשאלה. "בשירותים." עניתי
בהתגוננות. "אסור שלבחורה יהיו עסקים בשירותים?!" "אה, טוב,
סליחה ששאלתי." היא מחייכת ומקפצת הלאה ממני.
אני מתיישבת על הרצפה בצל ומציתה סיגריה. "איזה בזבוז, עשר
דקות ואפילו לא גמרתי." וכנראה שאמרתי את זה בקול רם למדי כי
איתן התיישב לידי בגיחוך. "היי." הוא פתח באלגנטיות מרשימה.
"אז אתה כבר מדבר איתי?" ניסיתי להישמע מופתעת אבל נשמעתי
מתגוננת כמו ברית המועצות. "כן, כן, עשיתי לך יותר מדי סצינות,
אני יודע. אני מצטער." הוא ענה בשקט והביט ישר אלי. "אל תצטער,
זה נשי להצטער." פחדתי שהוא ינשק אותי עכשיו. הוא עשה תנועה
מאנפפת עם השיער שלו והבנתי שלא רק שהרגע חלף, אלא שבאיתן אין
אפילו דבר אחד גברי חוץ מהמפשעה.  צחקתי קצת בקול והוא חיבק
אותי ביד אחת. שמחתי שיכולתי להישען עליו שוב. אסף עבר לידנו
במבט מרוגז ומתוסכל, ואני המשכתי לשנן שהוא משך אותי לתא, לא
אני אותו.
בינתיים הסיגריה נגמרה, ואת מקומה תפסה אחת נוספת, וזהה לה
לחלוטין. "את מעשנת יותר מדי."   "אני באמת מעשנת יותר מדי."
עניתי. "אבל אתה לא אמא שלי." הוא הצית מרלבורו אדום.
"קפיטליסט!" קראתי. הוא הביט על הנובלס שלי והתאפק לא להתגלגל
מצחוק על שברי זכוכיות ונמלים שהיו מסביבנו. רותם עברה לידנו
ושאלה אם בא לנו להבריז. "סבבה!" קראנו בתיאום מושלם. וכך
הלכנו אני, איתן, רותם, אסף, קרן, ירון ומאיה לבית של רותם.

הבית של רותם הוא בעצם ווילה מזוינת עם שלושה מפלסים, גג
ובריכה. אני ומאיה עלינו לגג (שבמקרה עליו היתה הבריכה) וסחבנו
כמה ראשים עד שריאות הנובלס הזועקות שלי לא עמדו בזה יותר.
"הזדיינתי עם אסף בשירותים לפני שעה." פלטתי לחישה מסטולית.
מאיה לא ענתה כמה דקות, אבל בשבילי זה נראה כמו שעתיים. שתקתי
גם אני ובהיתי ברצפה. "גם אני." היא ענתה בחיוך משועשע. לחץ
האוויר כרגע ירד לאפס. "מה?!" נשמעתי מזועזעת. "מתי הספקתם?!"
"בשבוע שעבר, ממש לפני המגן בהסטוריה." היא לא נראתה מתחרטת
במיוחד. נאנחתי ודחפתי אותה לתוך המים. היא צעקה עלי ומשכה
אותי פנימה יחד איתה, ובמשך חצי שעה השתעשענו בלהטביע אחת את
השניה, כמה שהיינו מסטולות.
כשכבר יצאנו משם והתיישבנו בשמש, רותם באה לקרוא לנו בבהילות
מה. "היי, רואים רוקי בסלון, תחליפו בגדים מהארון שלי ובואו
למטה!" החלטנו שלא להחליף בגדים אלא להתפשט באופן חלקי כדי לא
לקלקל את הספות. ובדרך למטה, במפלס השני, ראינו את אסף יוצא
מהשירותים תוך כדי סגירת הכפתורים בג'ינס. "חשבתי שבנים צריכים
לפתוח רק כפתור אחד כדי להשתין." חייכתי לעברו. הוא ירד למטה
ונשארנו שם לרגע. קרן יצאה מאותם שירותים בדיוק אחרי דקה אחת.