כתבתי לך שיר, ואז הקראתי אותו מתחת חלונך.
כתבתי בשפת האספרנטו, ותרגמתי לשפת בורים, בגללך.
כתבתי בו שבחזון תחילת הימים שלי,
את תהיי כבשה עם ניבים
ואני אהיה זאב מפוחד
ונגור בעולם בלי קיץ - שיש בו געגוע
ובלי חורף - שיש בו שקיעות אפורות
ואז, לא יהיה לך רגע ציורי בודד לכתוב עליו,
כי הכבשה לא יכולה להחזיק עט, ואין לה מילים משלה.
את, עיקמת אף, אף של נערה, ואמרת שהשיר לא יפה.
את רק רצית לעשות איתי משהו אביבי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.