אתה אומר שאתה אוהב
שאתה לא יכול לבד
שאתה באמת צריך אותי
ואני יודעת כמה שאתה מיוחד

אתה מספר לי סיפור על חבל
שאנחנו מושכים משני צדדיו
פורט על הכאב כמו על נבל
אומר שאני לא אצפה לקבל ממך אהבה

גלי הפגיעה מתנפצים לרסיסים
על שובר הגלים התלול
אמנם אתה כותב את זה לעצמך
אבל איך אתה יכול לחשוב על זה בכלל ?

שנינו יודעים כמה אתה אוהב אותי
שניניו יודעים שלא תוכל בלי האהבה שלי
אז איך אתה מעלה על הדעת
שאני רק אתן ואתה רק תקח ?

וכשזה כבר קרה ואני קראתי
המילים דקרו ואני נפגעתי
אתה בוכה ואז שותק ולא מדבר
והכאב .. פנימה חודר וחודר

אחר כך אתה קצת מסביר
ואני באמת מבינה
אני אפילו מחייכת וצוחקת
אבל כואב לי .. כואב לי למרות הכל

ומה כבר ביקשתי
שתחבק אותי כשאני צריכה אותך ?
שתתן לי ליטוף כשאני מרגישה עזובה ?
שתזכיר לי שאתה אוהב אותי כשהלב נשבר ?
שתחמם אותי באהבתך כשקר ?

אני הרי נותנת לך כל מה שאתה צריך
אני נותנת לך מעצמי את כל כולי
ואתה טוען שזה הדדי
זה באמת נטל כזה גדול לאהוב אותי ?

לא משנה מה תגיד
זה באמת לא משנה
כי למרות הכל
עדיין כואב לי