הטלפון צרח בשתיים בלילה. מנומנם הרמתי את האפרכסת. הלו, קרא
פיל מהעבר השני של האוקיינוס, סליחה שהערתי אותך. מתי תתקיים
אצלכם ההפגנה, אצלנו התקיימה ההפגנה אתמול. לא תאמין, היו ממש
מהומות. מחר, עניתי, אל תדאג אדווח לך כל פרט. לילה טוב
ובהצלחה, אמר פיל. ביי, עניתי, והנחתי את האפרכסת בעדינות כדי
שאיילה לא תתעורר. יצאתי להשתין וכשחזרתי הייתי המום למראה.
אור הירח הכתמתם האיר, מבעד לחלונות הפתוחים לרווחה, את גופה
העירום והחלק של איילה. עד לבואה היה תפריט אהבותי צמחוני
בהשוואה אליה. נמייה, שועלה, תנה, ולכל היותר זאבה כסופה. בשרה
הענוג של איילה זורח וקרניה העשויות למשעי מדגדגות ומלטפות
אותי כמו הוגשו בטס צרוף זהב. גהרתי אליה והרמתי אותה בהנף אחד
עלי. עוד רגע, שוכח רוממותי, הפקרתי עצמי למעדניה.
איילה עמדה לפתוח בנאומה את ההפגנה. בשבע בבוקר הקשבנו לחדשות.
זוג בני אדם תקפו אתמול שני עורבים, עורב צעיר ועורב קשיש היות
וגוזלם נפל מקומה שניה על המדרכה ושני העורבים ניסו להרים אותו
ולהרחיק ממנו את העטלפים שחגו סביבו. זואולוג ותיק, מומחה למין
בני האדם, הסביר מעל גלי האתר כי האביב הוא עונת הקינון גם אצל
חלק מבני האדם ואם גוזל שלהם נופל מהקן ההורים מגינים עליו
ובאיוולתם תוקפים כל מי שמתקרב. יתכן שהגוזל השתוקק לתופינים
והוריו לא שעו לתחינותיו. בלי דעת התקרב לחלון ומעד. כאשר
ההורים ירגעו אמר הזואולוג נחזיר אותו לסביבתו הטבעית. הידיעה
השניה ששודרה סיפרה שכביש הגישה לקיבוץ חבל-ים המה אתמול
מאחינו הטובים שבאו בהמוניהם לאמץ בני אדם, בעיקר נכים שנמצאו
משוטטים ונכלאו במכלאות. היו גם בעיות. גור כלבים לקח לעצמו
תינוק אדם ואימו התנגדה להכניס הביתה את הייצור על שתיים. הגור
התעקש, הוציא מכספו, וקנה את תינוק האדם.
בתוקף תפקידי, הרהרתי, אני חייב לגשת לאקדמיה ללשון כדי לברר
אחת ולתמיד אם מכנים בן אדם רך גוזל או תינוק. אי-אפשר, שקריין
זה או אחר, יחליט על דעת עצמו כיצד לכנות את הברייה הקטנה של
הבני אדם.
איילה עברה לחדר הסמוך להתאמן בניתורים. אצנית משובחת איילה
ואין מי שישיג אותה במרוצתה. בינתיים לחצתי על כפתור המרקע
וחזיתי בתיירים ההודים, אשר לא מזמן חידשנו עמם את הקשרים,
יורדים מכבש המטוס. כשלוש מאות קופים וקופות הגיעו עמוסים
בתשורות של זני אגוזים שלא נאכלו במקומותינו. אחריהם ירדו צבים
ענקיים, אנפות, קרנפים, ולבסוף עוף נדיר: אלבטרוס שהתקבל
בתרועת חצוצרות. חמור עבר בחזית והסתיר לרגע את האלבטרוס.
התעקש להצטלם. מצלמת הטלביזיה שוטטה ברקיע התכול וסיפרה על
נשרים המאתרים את פליטת מטוסי מין האדם המלאים בפצצות ומכריחים
את טייסיהם לנחות על מנת שלא תקרה תאונה הדומה לתאונות שאירעו
לפני שאנו החיות הצלנו את כדור הארץ.
הזיכרונות הציפו אותי. היה זמן שבני אדם ניסו להילחם בינם לבין
עצמם ואתנו. ברוב שכלנו ורוחב רוחנו כרתנו ברית עם הצומח
למינהו. פרחים ועצים. וכשבני האדם ניסו להתנכל להם, ורעשו
במוסיקת פופ, גדלו צמחו צמחי העציץ לממדי ענק וחנקו בעליהם כמה
בני אדם. היתה זו אזהרה. בני האדם חזרו למוסיקה הקלסית. פה ושם
הם הקימו תאי מחתרת של מוסיקת פופ כבד אבל אני, והאריות בני
משפחתי, הפצרנו בפרלמנט החיות להתעלם מכך. יתכן שמעט יתייראו
מפנינו ויתכן שהנוסטלגיה עשתה את שלה כי לפנים היינו מלכי
היער. זאת הסיבה שרוב הצירים נעתרו לבקשתנו. אם להיות כן, גם
אני חוטא לעתים בשמיעת מוסיקה נוהמת זאת.
לאחר שנים של ברית בינינו ובין הצמחים הגענו במכון וולקני
להכלאה בין ציפור לפרח. הזן עדיין צעיר אבל סופסוף ניתן לסיים
את הוויכוח הטיפשי של תכנית מוצאי השבוע בטלביזיה. במה ראוי
יותר לחזות, בבעלי כנף או בפרחי בר. אני זוכר איך הפרחים,
הנמצאים תמיד בחול והאוהבים מאוד שמש וגשם, נעלבו שליבותינו
הלמו חזק למראה העצים שגם הם נמצאים בחוץ ואוהבים שמש ומים
נוטפים. הסברנו ליפהפים הללו כי חלק מאיתנו אוהבים גם כיום
לחיות בין ענפי העץ זכר למורשתם. לי היה נחמד מאוד בחיק הפרחים
ואף ניהלתי במשך חודש רומן מתקתק עם שושנה ורודה שחוחיה דקרו
אותי קלות. אני מקווה שהפרחים זוכרים איך עזרנו להם ולא הרשינו
לבני האדם לקטוף אותם. בני האדם המוזרים היו אורזים את גוום,
העדין בדרך כלל, של הפרחים בנייר מרשרש, ושולחים אותם כמתנת
יום הולדת בצירוף כרטיס ברכה מטופש. בינינו ובין הצמחים קיים
קשר שלעולם לא יותר. החרקים המעבירים צוף מפרח אחד לשני מפרים
אותם וגורמים להתרבותם. כשעזבתי את הג'ונגל ראיתי נער-אדם קוטף
פרח תולש עלעליו וממלמל. כן אוהב... לא אוהב... כן אוהב... לא
אוהב... כן... לא... הפרח גווע מיסורים רבים ונער האדם נשאר
עומד ומבט חולמני בעיניו שוכח לגמרי את הפרח המת. כל כך הרבה
שנים עשה בנו האדם כטוב בעיניו עד שהביא על עצמו חורבן. נולדנו
לפניו. אפילו בתנ"ך הקדוש כתוב שביום החמישי, כי טוב ברא
אלוהים כל עוף למינהו ורק למחרת בצהרי השישי נברא הזכר אדם
וממנו אף הנקבה זוגתו. בתחילת העידן החדש ניסו חיות לחקות את
בני האדם אפילו שכבר באותה עת האינטליגנציה שלנו עלתה על שלהם.
הם למשל חבשו כיפות, עטו גלימות, וכתבו על שלטים בראשי חוצות
"היכונו לביאת האנקור המשיח" או "היכונו לתחיית הדוב המפוטם".
זה היה כל כך ילדותי.
התעוררתי משרעפי, איילה שמשורר מבני האדם כתב עליה פעם,
שאנכיסס זכה לשכב עם איילת האהבה, שהיא יורדת אליו להר
ובעקבותיה אריה טורף לא חזה את צדקתו העתידה לבוא. אני אריה
שאין לי צורך לטרוף ולה כאשר כתב, בשר מטופח, שממש ניתן לאכול
מאחוריה, כפי שהיה כנראה לאישה של משורר בני האדם. איילה באה
לחדר והוא כמו התעצם בהיכנסה. אריק אהובי, בסוגריים, רק לה אני
מרשה לכנות אותי שלא בשם המפורש, צריך לזוז. ההפגנה מתחילה
בעשר ועכשיו תשע וחצי. ידעתי שנגיע בזמן אפילו שמקום ההפגנה
מרוחק מביתנו. שלא כבני האדם איננו נעזרים בקביים שהשחיתו בעבר
את האקולוגיה של הכדור. די לנו ברגלינו וידינו. מה אומר, אני
מקווה שההפגנה לא תלווה באלימות כפי שקרה מעבר לאוקיינוס. את
פיל, ידידי המתגורר שם, אני מחבב ומוקיר. חוטמו החזק והארוך
הציל אותו לא פעם בהרפתקאותיו הרבות באזורי מחיה ומתח ברחבי
העולם. לא נעים לספר אבל חלק מאיתנו הפכו ליצורים שליליים,
דומים לבני האדם עד כדי כך שלפני שבוע התנפלו שימפנזות על
בן-אדם ורצו לאנוס אותו. הן שרטו את איברו בשיניהן המושחזות,
צעקו, צחקו צחוק רם, קללו, חבטו בו בחוזקה, נעצו את שיניהן
החדות בנחירי אפו, שפתיו, ובתנוכי אוזניו. במקרה נקלעתי
לאירוע. פניו המיוסרות והמוכות פלחו את ליבי. נהמתי את נהימת
הג'ונגל הרועמת שנותרה בי, לפתתי את השימפנזות ורק ברגע האחרון
עצרתי את עצמי מלעשות בהן שפטים. את הזיכרון המאוס לעסתי בדרכי
אל ההפגנה כשעצים, פרחים, שועלים, שפנים, ארנבות, פרות,
תרנגולות ומיני ציפורים מסביבי. איילה דהרה בעקבותי ואני שעטתי
בעקבותיה.
את ההפגנה פתח החזיר יושב הראש החכם והמלומד בהרצאה היסטורית,
כשנוכח כי נחירות הקהל מזעזעות שמיים וארץ נתן את רשות הדיבור
לאיילה. קולה של אהובתי מתק באוזני יותר מצוף דבורים אלא
שהמילים היו אירוניות וקשות. תארו לכם חיות אצילות, שהיו
מחוקקים אצלנו חוקים משונים. לדוגמא, יונה שלא הצליחה לעוף
היטב ביומה הראשון מובלת למסעדה שם מבשלים אותה ומטגנים אותה.
או פרה שחלבה נעצר נלקחת בכוח לשחיטה ומוגשת לפינו אפויה
וצלויה. תארו לכם שעכברים וחתולים נלקחים למעבדות האוניברסיטה
ובגופם נעשים ניסויים. מקצצים את איבריהם ומזריקים להם חומרים
הגורמים למחלות ממאירות שבעטיים יגססו בייסורים נוראים. אותם
מעשים שאנו מתנגדים להם יש בינינו שעושים לבני האדם. הזכות
לחיות ולא לסבול ייסורי תופת למען אחרים איננה קשורה לרמת
משכל, גם מי שאינו אינטליגנטי אסור לו לסבול ייסורים ולהיאכל,
אף לא לענות אותו למען המדע במעבדות מחקר. כולנו יודעים את אשר
עוללו לנו בני האדם בזמן העתיק אבל אנו חיסלנו את הנקמה.
מעשינו כלפי מין האדם הינם תאווה ורוע לב ותו לא. אני קוראת
לחוקק חוק נגד ניצול בני האדם לצרכי מטבח ומחקר. לכל קבוצה יש
זכות לחיים תקינים. בוז לגזענות, סיימה איילה שלי את נאומה
חוצב הלהבות. בוז לגזענות, קרא בקול קהל ברואי הטבע. ואני
אריק, בלשונה המלקקת של איילה, ואריה מלך החיות לשעבר תהיתי מה
היה קורה ללא החזיר שרחרח וחפר בתוקף תפקידו הקדום את פטריות
הכמהין השחורות הגדלות בבסיס האלונים, שבן האדם כל-כך אהב
ולפתע מצא ובלע פטריית קסם, שלאות אחווה חילק את שאר הפטריות
לאחיו ואחיותיו החיות, וההמשך ידוע. פטריות הקסם הזניקו אותנו
לאבולוציה גבוהה ובני האדם, שהחזיר לא גילה להם את הימצאותה של
הפטרייה, כי תמיד השתמשו בו או טבחו את בשרו, התנוונו, התמעטו
ואכלו עצמם מבלי דעת. נאנחתי ומסביב לי עופות וחיות קטנות רעדו
מעוצמת האנחה. בכל זאת חייבים לעזור לבני האדם החלטתי בליבי
בעוד אני מדמיין את עילוסי הקרובים עם איילה והפעם בחום השמש
הצהובה באחו הנרחב, בלי בושה, ליד הזאבה והגדי, והנמר הרובץ.