העולם הוא במה
האנשים הם השחקנים,
גרועים,
אחרת לא היינו גוססים
ו"אלוהים" הוא הבמאי,
עיוור,
אחרת לא היה שותק
גן עדן זה מקומו של הקהל,
רחוק,
שלא יוכלו לשנות אותנו
וגיהנום זה המקום למי שלא היה כרטיס,
למטה,
שישמעו את השריקות
הלידה היא אודישן,
כואבת וקשה,
ובכל זאת כולם עוברים
הטבע זה התפאורה,
מושלמת,
ולאט לאט נמחקת
והצבא הם המאבטחים,
חמושים,
עסוקים בשמירה על השלום
הנשק הוא התסריט,
מתחדש,
בעזרתו ה"שחקנים" מתאמנים
והפיגועים הם הפאדיחות,
קוברות,
גורמות לעזוב, לשתוק
הסליחות הם החזרות,
תמיר נאמרות,
ועדיין הסוף לא מושלם
והמוות הוא "הסוף" שבטקסט,
לפני הכאפיים,
שנמות עם חיוך