אני עצוב ואנשים יודעים
אבל לא אכפת להם ממני, כי הם לא מכירים...
ויש כאלה שחושבים עצמם למשיחים
עושים את שלהם בשביל להרגיש טוב, ואח"כ הולכים.
אין מי שיקשיב לי
אין מי שישמע את הבכי
אין מי שיגיד "יהיה בסדר"
אין מי שיעזור לי לברוח מעצמי
ולפעמים כשאני ממש על הפנים
אני צועק ומתחנן, ואין מענה
אז אני תופס מישהו ומכריח אותו להקשיב, להפנים
אבל הוא לא מקשיב לי, הוא מקשיב לעצמו מקשיב לי
ואין מענה
אין מי שישיר לי
אין מי שישמע את קולי
אין מי שיגיד "זה לא נורא"
אין מי שיעזור לי לברוח מעצמי
אז אני תקוע בצורת בייגלה
רק בשביל לקבל קצת צומי
אבל מי ששם לב, רק אומר "וואו, נראה רע"
ואני לא יכול לברוח, אני תקוע בצורת בייגלה בתוך עצמי
אין מי שידבר איתי
אין מי שיאמין לי
אין מי שיגיד לי "גם אצלי זה ככה"
אין מי שיעזור לי לברוח עם עצמי
והחלום של מישהי, שאולי אפגוש
שאתאהב בה כבר בשיחה הראשונה, שבה אשמע נדוש
פג כאשר באמת פגשתי אותה
והיא רק אמרה "וואו, נשמע רע",
והלכה
אז הגעתי למסקנה שאין מי שתאהב אותי
אין מי שתהיה בעתיד אישתי
אין מי שתגיד לי "אני אוהב אותך ללא תנאי", חוץ מאימי
ואין מי שתעזור לי לברוח מעצמי. |
