"הבוילר מתפוצץ, חן, ולהזכירך אני לא עובד בחברת החשמל!"
צעק אבא שלה, ודאג לקלקל את השקט השמימי המלווה רק בצלילי
המים של הדוש שזרם לה מעל הראש.
אחותה התאומה עדי נצמדה לדלת ובנקישות ותיפופים תבעה את המקלחת
לעצמה. " אם את גומרת לי את המים, בת הים, אני יקרקף אותך".
כעבור שעה של מקלחת מהנה ביותר יצאה חן באיטיות מהמקלחת,
בכוונה כדי לעצבן את אחותה הפצלוחה שלא הפסיקה לדפוק בדלת.
"סוף סוף נסיכת הנילוס" עדי נדחפה לחדר האמבטיה.
"איך שאני שונאת אותך" הוסיפה חן אחרי כל הניג'וסים של אחותה.
"אוך תמותי!!! לפחות אז אף אחד לא יתפוס את המקלחת לשעתיים
וחצי!"
חן טרקה בעצבנות את הדלת כך שהידית נפלה! יופי שתתקע שם כל
החיים שלה! חשבה.
סוף סוף משהו מרענן - הארטיק- איזה המצאה גאונית.
במהירות פתחה חן את הפריג'דר....
"אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שחכת שאנחנו  גרים במידבר כאילו
דה!!!!!!! למה אין ארטיקים במקרר!!!!!!! "
"סליחה המלכה חן, אולי גם שטיח אדום???!!!!
לכי תיקני!!!!!!!!!!!! מה אני כאן המשרתת שלך?!"
'לפני דקות ספורות אירע פיגוע קשה במרכז ירושלים, מספר ההרוגים
עוד אינו ידוע....' הטלויזיה עלתה על הצעקות של חן עם אמא.
"אוי די כבר נמאס אם הפיגועים האלה! לאף אחד כבר לא איכפת
מההרוגים האלה..."
"חן, תלמדי לשלוט במה שאת אומרת!"
"הלכתי" חן פנתה לכיוון הדלת.
"אם אני יתפוצץ, תעבירי ד"ש חם ואוהב ל..."
"חחחחחחןןןןןןןן בואי לפה מיד!"
אבל היא כבר יציאה מהבית בגיחוך.
כעקרון הסופר שתי שניות מהבית, אבל הדרך נראתה כל כך ארוכה
ומייגעת -היה חם מוות! והכל בשביל הספקת ארטיקים לשבוע.

"נוווו, שמעתי שחן הלכה לקנות ארטיקים, היא כבר חזרה?" שאלה
עדי, עם חיוך מרוח על הפנים של אחרי מקלחת.
"לא, ועדיף שבמקום לשבת ולהתבטל עכשיו, היית עושה משהו תורם
לשכל הקטן שלך יקירתי, ומסתכלת חדשות, לפחות היית יודעת מה
קורה בארץ!!!!"  אמא הוסיפה בכעס.
"אווווווך אמא די כבר"
"גם כך אין לך מה לעשות כאן חוץ מלהתבטל, אז עדיף לכי לסופר
ותיקני 2 סוכר ולחם, שחכתי להגיד לחן".
"אמאאאאאאא עכשיו בבוקר?! יותר מאוחר"
"אין יותר מאוחר, את הולכת עכשיו!"
"את חייבת לי!!!!!!!!"  עדי יצאה בטריקת דלת, כזאת חזקה
שהרעידה אפילו את הספה שאמא ישבה אליה.

'והרי החדשות, פיגוע נוסף בנתניה, הפגוע אירע לפני דקות מספר
בסביבת סופר מרקט ברחוב איזנברג 58 '
" לא, לא יכול להיות! " צעקה אמא, ורצה לקרוא לאבא ששכב לו
וקרא עיתון של לפני חודשיים.
"מה קרה לך???? למה את בוכה" אבא קפץ מהמיטה.
"ה...ה...היה פיגוע לפני כמה דקות בסופר ליד הבית, הבנות שם!"
בטיל ההורים המודאגים רצו לכיוון הסופר, אבא בתחתוני בוקסר
ונעלי בית, ואמא באיזה פיג'מה שלה מגיל 0 .
האמבולנסים כבר חיכו שם לפצועים נוספים...
הכל היה מרוח בדם, היו חלקי גופות, חפצים....
"השעון של עדי!!!!!" קרא אבא בהסטריה.
המשטרה התחילה לפנות את האנשים משטח הפיגוע.
"לא" צעקה אמא שהייתה שפוכה אל הריצפה  בבכי. "הבנות שלי פה".

יממה שלמה של בכי ודממה עברה אל המשפחה השכולה, שברגע אחד
איבדה את כל משמעות חייה.
המשפחה  התאספה להלוויה של שתי בנותיהן היקרות מכל, ועלו אל
האוטובוס המוביל לבית הקברות.

'והרי החדשות, פיגוע נוסף , הפגוע אירע לפני דקות מספר בנתניה
, באוטובוס, קו 89 המגיע לבית הקברות המרכזי, הפרטים עדיין
אינם ברורים" (וגם לא כל כך חשובים, כל עוד זה לא קשור אליך
ולקרוביך)
אויש כמה חבל שעכשיו כל המשפחה מתה.
הדבר מתחיל להיות פחות ופחות חשוב לאומה....
אההה זה הרי סתם עוד כמה אנשים שאתה לא מכיר.
הרבה מאוד קרובים הגיעו ללוייה של הנספים בפיגוע באוטובוס, רק
כמה חבל שהמחבל גם הגיע לשם.

'והרי החדשות, פיגוע נוסף , הפגוע אירע לפני דקות מספר בנתניה
, בבית הקברות המרכזי, הפרטים עדיין אינם ברורים'
אוי עוד פיגוע, אוי כמה חבל שמתו שם.
כמובן שכל קרובי הנספים בפיגוע פחדו לבוא ללוויה. אך אין חשש
יקיריי, אדון מחבל יכול להגיע לכל מקום, כמובן שהוא הגיע אליהם
הביתה, אתם יודעים להתנחל קצת ולפוצץ כמה אנשים.
חבל.

וגם חבל שאחרי כמה זמן שהדבר התגלגל לא היה גם שדרן טלויזיה
שיודיע אל הפיגוע הבא.
חבל.
אבל מה, לפחות עכשיו יש שלום!!!!!!!!!!!!!