היינו בסך הכל שש כיתות בשכבה, שלמדו ביחד מכיתה ז' ועד סוף
כיתה ט'. שני למדה בט'6, אני בט'2, ולא אתיימר ואומר שהיה
בנינו קשר קרוב. "שלום שלום", "בוקר טוב", בזה הקשר בנינו
הסתכם.
לפני כחצי שנה, פגשתי אותה במקרה בקניון. היא עבדה באיזו מסעדה
קטנה, ואני, הייתי עם אמא שלי, נכנסנו לשתות משהו ביחד.
המלצרית שלנו, הייתה שני. שתינו זיהינו אחת את השניה, ידענו
שלמדנו ביחד, אבל משום מה לא אמרנו שלום, ורק חייכנו חיוכים
מאולצים של חוסר ברירה.
אמא שלי, ששמה לב לאי הנוחות שהייתי שרויה בה, שאלה אותי "דן,
למה את לא הולכת להגיד לה שלום?" עניתי לה "אממ.. אני... אני
לא זוכרת איך קוראים לה." כשסיימנו לשתות, שילמנו, יצאנו,
וחזרנו הבייתה.

מאז, פגשתי את שני עוד מספר פעמים במקרה, או בבית הספר כשבאה
לביקור, או באותה מסעדה, וכמו תמיד, סתם חייכנו אחת אל השניה,
או אמרנו שלום מבוייש.
היום בצהריים, התקשרתי לחברה טובה שלי ולאחר מספר דקות של שיחה
על הפיגוע שהיה, היא אמרה לי "דני, את יודעת ששני נהרגה
בפיגוע.." אני לא יודעת איך, אבל פתאום, ידעתי מי זאת שני.
ידעתי איך קוראים לה. ככה.
זכרתי אותה, ולא יכולתי לסבול את המחשבה, שאותו יום בקניון, לא
זכרתי את הדבר הכי ברור שיש לאדם... שם.

אז רק רציתי להגיד לך שני, שאני מצטערת שלא זכרתי את שמך, שלא
אמרתי לך שלום.
אולי היום, אחרי חצי שנה, אני יכולה להגיד לך שלום. אבל שלום
אחר.

           
לזכר שני אביצדק, שנרצחה בפיגוע בירושלים ב18 ביוני 2002.
יהי זכרה ברוך.