פצוע וחבול, ביד וגם בלב
כשרומא היא בחו"ל, רחוק = כאב
לבד שלא נושם, עולם שמאיים
לא רק אנטישמיות, היא נגד השם
פזמון:
אותו המצב, עד כמה שעצוב
ואין מנהרה שתחווה אותו שוב
רגע האמת חולף ואינסופי
לשבט או לחסד, נהי וסחי
הפסד יכול לצרוב, מדוזה קצת יותר
אז איך נדע אם טוב יצא מלוותר?
הנצח הוא קצר, מעבר לפינה
וכאשר נגמר, המוזה ישנה
והעולם שותק, נראה עדיף שכך
השעון מתקתק, מרק גולש רתח
הכוס התכולה עוד שוכנת על מדף
מיאו לבן נגלה, כבר אינו משותף
צלקת רומזת, מספר הגלד
עזה התשוקה של גבר שהוא ילד
הזמן המרפא, חולה הוא בעצמו
ועב של מחשבות פוסל רק במומו.
לליאת - מאי 2002 |
