היה היה בית ספר בחיפה.. [עדיין יש. אבל לצורך הסיפור. :)],
ובבית ספר הייתה כיתה.. מיוחדת במינה.
זו לא הייתה כיתה טיפולית, למרות שהתנהגות הילדים די הטעתה את
הצופה האובייקטיבי. לצורך העניין, נקרא לכיתה, ז'2.  
השכבה, הייתה דווקא נורמאלית לחלוטין. אבל, מה לעשות, שלכמה
ילדים מז'2 היו קצת בעיות עיכול, או סתם מחסור בכסף לצורך
קניית דאורדורנט, והכיתה הייתה.... 'טיפה' מסריחה.
כל פעם שילדים מכיתה אחרת היו נכנסים, הם היו מברכים את ילדי
ז'2 בברכות בוקר טוב כגון 'תפתחו חלון יא'מסריחים!!!!!', 'למה
הכיתה שלכם תמיד כזאתי מסריחה??!' 'למה אנחנו תקועים דווקא
איתכם?!', וכדומה.
משום מה, תלמידי ז'2, לא הרגישו בסירחון. אולי  זה היה מפני
שכבר היו רגילים לריחות המנה החמה שהיו מעורבבים יחד עם ריחות
טבעיים שגוף האדם מפריש בעת פעילות גופנית.. או אולי זה היה
מפני שפשוט פחדו לצאת מהכיתה ולנשום אוויר.. הרי .. השכבה
המאיימת נמצאת שם בחוץ .
והם, ילדים קטנים בתחילת דרכם. הם צריכים צרות...?. בטח שלא.
אז הם נשארו בכיתה, ושכחו כבר מהם החיים האמיתיים.
באותה שנת לימודים של כיתה ז', היו צריכים תלמידי הכיתה
המקבילה, ט'3 , לשבת בצחנה רק בשיעורי צרפתית. זה עוד כלום
לעומת מה שבא שנה לאחר מכן.  
בכיתה ח', חלק מתלמידי ז'2 [לצורך העניין כרגע, ח'2] כבר קנו
דאורדורנט. או לפחות  גילו את נפלאות ה'לא לאכול מנה חמה בכיתה
מחניקה וסגורה שגם ככה מסריח בה.. אבל, כמובן, הסטיגמות והדעות
הקדומות חגגו להן..
כשתלמידי ח'2 כבר ריסנו את עצמם ויצאו למיסדרון מדי פעם, דווקא
דיברו איתם!  אמרו להם 'איכססס אתה מח'2!' או 'למה עוד לא
קניתם דאורדורנט?!' וכדומה.
באותה שנה, נאלצו ח'3 ליסבול אותם קצת יותר. גם במתמטיקה
ובאנגלית.
כיתה ח'2 החביבה שלנו , בשלב מסוים ממש התייאשה. ביום בהיר
אחד, החליטו חבורת בנות מהכיתה, להכריז על מלחמה.
מה זה צריך להיות שכבר שנתיים הכיתה שלהם מנודה חברתית.. ?
הם באו עם דאורדורנטים לבצפר.. ופשוט יצאו וריססו.
נשארו בכיתה- וריססו...
בקיצור, בלאגן אחד גדול הלך שם. . אח"כ, גם התווספו ענפים
שונים למלחמה. חמשירים, חידונים, זבל.. u dont want to know.
כמובן, שזה לא קירב את לבבות השכבה , ובמיוחד ח'3 , אל ח'2
הידועים לשימצה.
גם כיתה ח' הסתיימה לה. וילדי ח'2, עדיין.. בודדים וגלמודים.
עד..
יום מגמה- כיתה ט'.. לאט לאט, הלבבות התקרבו.
נסלחו ונשכחו המריבות הנוראיות משנה שעברה.. הם אפילו.. דיברו
אחד עם השני.. ! [ולא בקללות ] .
מאז אותו יום, הסתכלה השכבה באור מעט שונה על כיתה ח'2 [בשלב
זה של הסיפור- ט'2]. במשך שנה"ל של כיתה ט', קשרים רבים נרקמו
בין ט'3 לט'2..
ועכשיו.
סוף השנה..
לאותו בית ספר מסויים בחיפה, אין המשך לתיכון..
הדרכים מתפצלות.. ונפרדים.

כן רבותיי, הסיפור הזה מבוסס על סיפור אמיתי [למה למישהו
להמציא תוכן כזה גרוע?! :)].. וכן, אני כרגע בט'2. אם אתם
קוראים את זה אחרי ה-20 ביוני, 'הייתי' בט'2.
הסיפור הזה לא נועד לשעשע אתכם.. זו מין הקדשה.. להרבה ילדים
מט'3.. שאני צריכה להפרד מהם, מחר.
רק רציתי להגיד לכם, שלמרות ההיסטוריה הלא כ"כ טובה של שתי
הכיתות שלנו, אני באמת אוהבת אותכם מכל הלב, ואני כ"כ אתגעגע.
אין לכם מושג כמה .
[שנייה, דמעה. :,( ]

נ.ב
בכלל לא היינו כאלה מסריחים!! [טוב, אולי קצת. אני לא. : ) ]