גבעות קטנות ועגולות.
מכוסות לגמרי בדשא ירוק עמוק.
לא עוקץ, רך ונעים.

לילה, השמיים שחורים.
שחורים כמו העיניים שלך.
מלאים בכוכבים, נקודות קטנות של אור.

הירח.
עגול, בוהק, מושלם.
אורו בלבד מספיק להאיר את העולם באור לבן.

באופק נשקפות רק עוד ועוד גבעות.
ואני ואת, כאן, על הדשא הרך, לבדינו.
ערומים לגמרי, מוארים באורו הנעים של הירח.

נשיקה רכה על שפתייך הורודות.
וחיבוק חם, שובר את השתיקה, יש שקט בחוץ, אך אלפי מחשבות
עוברות בראשי.
כל האהבה העצומה שלי אליך אופפת אותי בענן של אבקה מנצנצת.

יש לי אותך, ולך יש אותי.
לא צריכים לישון, לא צריכים לאכול או לשתות.
רק להיות ביחד, תמיד, על הגבעות הירוקות.
מתחת לירח הלבן, בשמיים השחורים, ביחד, תמיד.