בכיכר השוק באשקלון, לא רחוק מדוכן הפלאפל התקהלות אנשים מסביב
לאדם ששוכב בשלולית גדולה של מים ובוץ ורועד בכל חלקי גופו.
גופייתו הדהויה קרועה ומלוכלכת מהבוץ. לרגליו ארגז עץ שבור
ועגבניות מפוזרות סביבו.
שוטר קשוח מזדמן למקום וצועק על הקהל: "לפזר את ההפגנה",
"חכה, אתה כבר תשלם לי על זה"!!. צועק האדם השוכב בשלולית.
הוא פונה לעבר השוטר ומצביע על אדם העומד בקהל. "הוא תקע לי
סיגריה בפרצוף".
"להתפזר", להתפזר אמרתי", אני אטפל בעניין". אומר השוטר הקשוח
בחשיבות רבה לקהל. תופס את האדם במכנסיו ומושך אותו
מהשלולית.
אט, אט הקהל מתפזר לעבר דוכני השוק השונים.
היום יום חמישי יצאתי עם חמי 'יעקב דויד דהאן' לסיבוב קניות
בשוק. אני הולך אחריו עם עגלה חורקת וחלודה. בציידי השוק ישבו
מספר אנשים על שרפרפים גסים, שהוכנו מחלקי ארגזים, או על ארגזי
ירק או פרי שהובאו מאחד המושבים בסביבה .
על תלולית קטנה במרחק של כמה פסיעות מדוכן הפלפל ישב ישיבה
מזרחית זקן אחד,לרגליו פיסת בד כותנה צבעונית ועליה מעט מעות.
בשנות השישים המאוחרות, העלייה הגדולה מברית המועצות ומגרוזיה
שינו ללא הכר בצבעים ובריחות את פני כיכר השוק. עד לבואה של
העלייה הברוכה מגרוזיה השוק באשקלון היה מבוסס בעיקר על תוצרת
חקלאית שהובאה מהמושבים בסביבה. דוכני הירקות החשובים היו
שיכים בדרך כלל לבני המושבים.
עם עליתם ארצה של העולים החדשים מגרוזינים משפחות רבות מבניהם
קבלו מהעריה, "באסטה" שם מכרו את מרכולתם, שטיחים צבעוניים
יפיפיים, כלי זכוכית וקריסטל מבהיקים, סמוברים מעוטרים מכל
הגדלים ומוצרי סדקית תוצרת סין העממית שלא הכרנו אז בארץ.
הרבה דברים אפשר להגיד על הגרוזינים, אך אי אפשר להגיד עליהם
שהם עצלנים, הם עבדו קשה בכל עבודה והצליחו תוך תקופה קצרה
מאוד לקנות חנויות רבות בשוק. היום הם הרוב במקום.
חמי פנסיונר, עולה חדש טרי 'ממרוקו' היה אוהב לבלות אייתם את
היום, ואף לעשות אייתם עסקים. לא ידוע לי באיזו שפה הוא שוחח
אייתם. הוא הכיר אותם היטב ופנה אליהם בשמותיהם הפרטיים.
חמי פנה לדוכן הירקות וירק טרי מהמושבים ואני משתרך אחריו עם
העגלה החורקת . בחור צעיר כיפה צבעונית גדולה לראשו מכריז בקול
:"הכל בלירה", "טרי, טרי" "הכל בלירה" לקחנו ממנו רק ירק טרי.
משם הלכנו לקצב, איש הבשר, אדם גבוה ובריא, שולי עיניו לחות,
ריריות, הוא מנסה כל הזמן לנגב אותם בפיסות בד דהויות צבע. חמי
בודק נתח בשר ואומר: "אם הבשר לא מוכשר אני לא משלם מחיר כזה"
במקום זה הוא ממלא שקית ניילון גדולה בגרונות הודו טריים
וזולים יותר.מוסר אותה לקצב ואומר: "תשקול ותעשה מחיר טוב ".
ואחר כך מסתובב ומניח בעגלה .
משם הלכנו לאיש הדגים לבחור כמה דגים לערב שבת( אצל היהודים
ממרוקו אם אין דגים בערב שבת זה לא שבת).
התעכבנו מעט בחנות החמוצים והתבלינים, הזיתים השחורים והירוקים
מסודרים ערמות, ערמות, מרוחים שמן זית זול, ריח החמוצים החריף
התערבב עם הסרחון האופייני לשוק מזל שאחריהם נמצאים דוכני
הסבונים ושמפונים הריחניים. העגלה שלי מלאה בערבוביה מהקניות,
מעליי כוסברה רעננים, עד נרות לכבוד שבת.
אנחנו עוברים ליד דוכן הפלפל כדי להגיע לתחנת האוטובוס. המקום
בו שכב אדם בשלולית הבוץ לפני כמה שעות, ריק מאדם, שקט מסביב,
אפילו פושטי היד עזבו את המקום.
גררתי את עצמי ואת העגלה החורקת בקושי רב לתחנת האוטובוס של
שכונת "שמשון" בעקבות חמי המתהלך בכבדות כשבידיו סלי רשת
צבעוניים מניילון, מלאים בחלקי עוף טריים.
בתחנה של "שמשון" יושבים על ספסלי העץ הישנים כמה זקנים
ומזיעים בחום הכבד ממתינים לאוטובוס, נראים נהנים מאוד מהמפגש
עם זקנים אחרים ומדברים בקול רם על מחירי הירקות בשוק.
כשהיגיע האוטובוס כולם קמו כאיש אחד מהספסלים והחלו דחיפות
קלות, חמי שהיה קרוב לפתח האוטובוס הצליח עם דחיפה קלה להיכנס
ראשון לאוטובוס, "אל תשכח כלום", הוא אומר לי מחלון האוטובוס.
אני מצליח לעלות כמעט אחרון. אין מקומות ישיבה, אני מחזיק את
העגלה קרוב אלי, ככל שהאוטובוס הדחוס התרחק מהשוק והתקרב
לשכונה התמלא חללו בריח חריף של זיעה דביקה , הבא כנראה מפועלי
המפעלים החוזרים מהעבודה . גם הרוח החמה שנכנסה מהחלון לא
שיפרה את המצב.
"נהג עצור"! צעקה אחת הנשים כשהאוטובוס התקרב לתחנה שליד
ביתה.
הנהג בלם את האוטובוס, בלחיצה פתאומית על דוושת המעצורים.
אני עפתי קדימה לעבר המושבים הקדמיים על אחת הנשים והעגלה
התהפכה וכל תכולתה התפזרה. במזל לא נגרם שום נזק.בקושי רב
הצלחתי לאסוף מתחת לספסלים את כל המוצרים.
הנהג משך בידית הארוכה ופתח את הדלת, האישה פלטה קללה עסיסית
בערבית וירדה בכבדות מהאוטובוס.
אנחנו יורדים בתחנה הבאה.
| 