ישבתי והסתכלתי על היד שלי , היא נראית כל כך חסרת אונים בתוך
הגבס הזה...הרמתי את הראש וראיתי את מחבט הטניס שלי , הרופא
אמר שאני לא אוכל להשתמש בו חודש לפחות. איזה בזבוז זמן. בדיוק
לפני התחרות הגדולה של השנה. איזה בזבוז של זמן.
טוב , אין לי מה לעשות , מאוחר מידי. הייתי צריך כנראה להקשיב
לאמא שלי (אני לא מאמין שאני אומר את זה) כשהיא אמרה שאני צריך
להיזהר כשאני נוסע לאזור ההוא של העיר כי יש שם הרבה ערסים והם
עוד יעשו לי משהו. אבל אני ילד טוב , אני חברותי , אני מסתדר
עם אנשים .לא חשבתי לרגע שאני אסתבך עם הערסים הדפוקים האלה
ושבסוף תשבר לי היד כשאני הולך איתם מכות. בסך הכל אמרתי שאין
לי סיגריות , כי באמת אין לי , אני לא מעשן בכלל , אני
ספורטאי! אבל אבא שלי ביקש שאני אקנה לו בדרך וכשערסים שואלים
, הם גם בודקים שלא משקרים להם, אבל הם נסחפו עם התגובה שלהם
כשהם ראו את הקופסא בתיק שלי.
יצאתי החוצה לגן הציבורי ליד הבית שלי לפגוש את אורית, ידידה
שלי ויצאנו לנו להסתובב בעיר כי...היא חפשה משהו של בנות ,
איפור או טמפונים , לא ממש הקשבתי לה. בזמן האחרון אני כל כך
עסוק ברחמים עצמיים שאני לא מסוגל להקשיב לאף אחד. אני קצת
מרגיש רע בגלל זה , כולם מקשיבים לי ומנסים לעודד אותי ואני
בקושי מקשיב להם כשהם מבקשים ממני לבוא איתם לקנות דברים
בעיר.
אבל הם מבינים אותי , נשברה לי היד , אני לא אשתתף בתחרות
שציפיתי לה כל כך הרבה , חברה שלי זרקה אותי וגם בבית ספר לא
הולך לי כי אני לא מרוכז בגלל שאני לא מסוגל להקשיב לאף אחד.
בקיצור.לא טוב לי...ממש לא.
אבל מה שכן , מחר יש לבן דוד שלי, טל ,יומהולדת. אני ממש אוהב
את הבנאדם הזה..הוא מגניב כזה , הוא מתלבש מגניב , יש לו חברים
מגניבים , הכל אצלו...מגניב.הייתי רוצה להיות כמוהו.אני בטוח
שאם הייתי טל , כל הדברים המבאסים שקרו לי לא היו קורים לי
בכלל. אף אחת לא מסוגלת להיפרד מבן אדם כמו טל.
אז בערב אני נוסע לישון אצלו. אני יודע שמחר היום הולדת עצמו
אבל בטח הוא ירצה לעשות דברים מגניבים עם החברים המגניבים
שלו.

מצאתי את עצמי יושב אצל טל ומספר לו על כל מה שקרה לי , על כמה
שלא טוב לי (שוב אני מכריח אנשים להקשיב לי , אבל לטל סיפרתי
דברים שלא ספרתי לחברים שלי,אני אפילו לא יודע למה) ,והוספתי
אפילו שאני ממש מקנא בחיים שלו בגלל כל הסיבות שהזכרתי קודם.
"תשמע , מחר אני וכל החברים שלי הולכים להסתובב קצת לכבוד היום
הולדת , בוא איתנו , אנחנו נשפר לך את המצב רוח." טל הציע.
ואני הסכמתי. מה אני כבר יכול להפסיד?

טל בא לאסוף אותי והלכנו לפגוש את ליאור גיא ויניב , החברים
הכי טובים שלו. טל עשה הכרות בינינו והוסיף שמצבי בקאנטים
ושהוא מקדיש לי את היום הולדת שלו בשביל שיהיה לי שמח. איך אני
אוהב את טל, אכפת לו ממני אפילו שאנחנו מדברים פעם בחודש.
בקושי.
הלכנו לפאב אחד שהם ממש אוהבים וישבנו שם. הזמנו בירה והרצנו
צחוקים. חברים של טל הרבה יותר מגניבים ממה שחשבתי.הם השכיחו
ממני את כל הצרות ופתרו לי את הבעיות. "אתם יודעים משהו?"
אמרתי להם.  "אני ממש מרגיש יותר טוב כשאני איתכם". הם צחקו
קצת ואמרו שאם אני רוצה אני מוזמן להצטרף אליהם גם פעם הבאה
שהם יעשו משהו בסגנון.כמובן שהסכמתי.
פתאום ליאור הוציא מהכיס קופסת סיגריות והציע לי אחת. אמרתי לו
שאני לא מעשן בגלל הטניס , שאני ספורטאי. ליאור היה מופתע ,
"איזה מן ספורטאי אתה אם אתה לא יכול לשחק בכלל?" הוא שאל.
לא ידעתי מה לענות לו , באמת שלא. והתחלתי שוב להרגיש רע.
ליאור הזכיר את כל מה שרציתי לשכוח. אמרתי לעצמי שבכל מקרה אני
לא אשחק בתחרות הגדולה ושאני לא הולך לשחק טניס בתור מקצוע אז
יאללה, נפרוש מהטניס. האמת שהייתי קצת בשוק מעצמי שבכלל חשבתי
על זה אבל הייתי בטוח שאין לי טעם להמשיך ואמרתי לליאור: "יודע
מה , תביא אחת".

"הלו?". הרמתי את הטלפון , זה היה דור. הוא אמר שכל החברה
הולכים היום לפאב שלנו בעשר ואמר לי לבוא."סבבה לגמרי ,
נתראה."
באתי לצאת מהבית , לקחתי את הפלאפון ,כסף , מפתחות ואיך אפשר
לשכוח , קופסת סיגריות. מי אמר שניקוטין זה לא ממכר? אבל באסה
, נשארו לי רק שתיים ואין לי כסף לקנות קופסא... טוב נו ניקח
ממישהו כבר.
בדרך למקום המפגש הקבוע ראיתי את אורית , והיא אפילו לא אמרה
לי שלום.מאז שנעשיתי אחד מהחברה של טל היא לא מדברת איתי. היא
אומרת שאני מגעיל ושהשתנתי לרעה.אמרתי לה שחברים של טל ממש
מגניבים ושהיא חייבת לפגוש אותם, אבל היא אמרה שהם סתם ערסים
דוחים שאיכשהו גרמו לכך שאני אתחיל לעשן.
ישבנו מחוץ לפאב, והתחלתי לבקש מאנשים סיגריות אבל לאף אחד לא
היה.גם כן המיתון הזה , מעלים את המחירים של הסיגריות כל
יומיים. עוד חודש כולם עוברים לנובלס. שיהיה כחול-לבן לפחות.
כבר עברה שעה ואני עוד לא השגתי סיגריות...וממש בא לי!
פתאום מישהו עבר ברחוב אז שאלנו אותו אם יש לו סיגריות.הכרתי
אותו מאיפשהו , נראה לי מהחדר כושר שהייתי הולך אליו בימי
הטניס. הוא אמר שאין לו אבל יניב וטל אמרו לו " אז מה זה בכיס
שלך?" היה שם משהו מרובע שנראה כמו קופסת סיגריות. "זה...זה לא
שלי...באמת" הוא אמר בגמגום. יניב וטל קפצו עליו, הרביצו לו
קצת ולקחו ממנו את הקופסא...פתאום תקף אותי פלאשבאק עצבני.
לפחות הם לא שברו לו את היד.

מי אמר שניקוטין זה לא ממכר?!