העול נפרק, הקשיות גם כן, מעשים נפקדים והראש חוגג. "זה עולם
מעשי", קופץ לו נוירון, מתגאה בהדרה מנצנצת של אחד שבחר בחיים,
אך היפוך תפקידים אותו מטיח, בצורת תאים אחרים. נמשכים אליו,
מתריסים, 'פה בראש אנחנו שולטים, ואנחנו חושבים שאתה בדבריך,
סתם מושך אל אותם ביובים, עשירים, ומזינים, אך עדיף כבר מוות
מהיר, לא דחוי, לא מלא, לא סתום במגוון עשבים'.
אך הנוירון הקטן האחד, המאוכזב מהיפוך התפקידים, סונט בתוך פחד
קטן, "חזקים אתם- מעשיים...". ואותה מחשבה כך סתם מיטלטלת,
וחוזרת, ואומרת, "זה מוצא לא סביר ולא סביר הוא אין המוצא",
ונופלת, ומסביב עולם מעשי, ואולי העצלות היא השולטת? והמחשבה
מתנחלת.