ברגעים האפורים נהגתי לשבת על
הריצפה ליד האח הבוער ולהסניף קוקאין.
כן כן, להסניף קוקאין!
מעולם לא הבנתי את עניין
השורות
של המסוממים הסטריאוטיפים.
אני העדפתי תמיד לפזר את האבקה בצורת גל,
אפשר היה ממש לראות את
הצבעים משתנים בהתאם לאורכו.
גם הצבעים של האהבה שלי אלייך
השתנו באותה התקופה
בימים שעוד היינו מקשיבים למחתרת הקטיפה
כשעוד היינו מקשיבים זה לזו
וגם האהבה הזו, כמו כל השאר
עלתה לנו ביוקר.
הנה, עכשיו את יודעת.
רצית לדעת למה - אז הנה.
זה משנה משהו עכשיו?