היא נכנסה לבית שלי, אחרי כל כך הרבה זמן שלא התראנו פתאום היא
מגיעה אליי הביתה. גם בן היה שם, אותו בן שאני מכיר כבר 6
שנים, כמובן שאני ובן משחקים בשטויות ומנסים לשרוף אחד את השני
עם המצתים שלנו, צוחקים כל הדרך. חבר לשעבר של ניקול גם הוא
הגיע אליי הביתה והתיישב ליד החלון בוהה לשטח שבחוץ. אורנית
הלכה והתיישבה לידו, להאמין שאפילו אחרי שנתיים ביחד כזוג פלוס
חצי שנה שלא התראנו, היא לא תגיד לי אפילו שלום ועוד בבית שלי.
אני המשכתי בשלי מנסה להצית את בן והוא צוחק ונסה להצית לי את
המכנסיים. אני צוחק והוא מגחך, לפתע קלטתי בזוית העין את חבר
לשעבר של ניקול מנסה להתחיל עם אורנית, ראיתי שנייה אחרי זה
איך היא מסרבת לו ולא רוצה להיות איתו כזוג אבל היא הוסיפה
שהיא לא תתנגד לזיון,
אני התעצבנתי ממה שהרגע שמעתי. הלכתי למטבח ולקחתי את הסכין
הגדולה שחותכים איתה לחם, זו המשוננת. התקדמתי לכיוון של
אורנית ושל החבר לשעבר של ניקול. כשהגעתי אליהם הם כבר היו
עסוקים בלהתנשק ולהתחבק, הגעתי לידם ואמרתי לו " הלו הלו יאאלה
תפסיק עם השטויות ותרד ממנה עכשיו" הוא כמובן צחק עליי אז
חתכתי אותו ביד, הוא הבין שאני רציני אחז את הפצע המפמפם וירד
ממנה, אמרתי לו "בבית שלי אתה לא תעשה מה שבא לך" נכנסתי לחדר
נסער עם הסכין המהולה בדם, קצת חרטה עלתה בליבי על זה שחתכתי
אותו אבל השנאה שלי אליו עשתה את הדקירה הזו שווה כל רגע.
וחשבתי על זה אולי אני אגיד משהו לאורנית אבל אחרי שתי שניות
שחזרתי לעשתונותיי חשבתי לעצמי שבעצם אין לי מה להגיד לה.
המוזיקה החלושה וההזויה, נשמעה קרובה ודוממת
התעוררתי מזיע, מבולבל.
"מה? מה קורה כאן?" שאלתי את עצמי. פתחתי את העיניים.
הסתכלתי סביב ראיתי את החדר הלבן שלי, את הקעקועים שלי.
שמעתי את המוזיקה ששמתי לפני שהלכתי לישון, המוזיקה הזו נשמעה
לי קצת אחרת כל פעם שקמתי לצליליה. יצאתי מהחדר השמש זרחה
וסנוורה את עיניי מעט, חזרתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת.
נשכבתי על המיטה מביט לתקרה מאזין למוזיקה שהגברתי.
באותו רגע הבנתי שזה היה חלום, אבל לא חלום ריק היה לו משמעות
שלא רציתי להודות בה. היה בחלום מוטיב קנאה. קנאה למה?
קנאה למה ששייך לי, פעם היה שייך לי. |
