היה פעם איש אחד שלא הייתה לו עבודה אבל היו לו תעודות ותארים.
הוא קרא בעיתון בלוח דרושים/דרושות ומצא עבודה שתתאים לו,
עבודה על רמה.
הוא הלך למשרדים לראיון. ישבה מולו מראיינת יפה.
היא שאלה אותו שאלות ותוך כדי התחילה למשש לו את הרגל ואמרה
לו שהוא מוצא חן בעניה. הוא התלהב ושאל אם היא תוכל לסדר לו
עבודה.
היא אמרה שכן, אבל היא רוצה בתמורה פגישה (ולא עסקית).
הוא הסכים.
היא חייכה.
ושניהם יצאו מרוצים.
ביום הפגישה הוא ישב להסתדר ולהתארגן לקראת הפגישה.
מבחינתו זו הייתה פגישה בשביל עבודה (כי אם לא אז לא תהיה לו
עבודה).
הוא התניע את המכונית ונסע לבית של המנהלת היפה.
הוא התקשר אליה מהרכב ואמר: "אני בדרך אותוטו תצאי החוצה".
היא חיכתה בחוץ בחצאית מיני אדומה וחולצת כתפיות תואמת, נעלי
עקב
אדומות, כובע אדום, אודם אדום, בקיצור "כיפה אדומה", מה לעשות
אדום היה יפה על הבחורה.
הוא הסתכל עליה המום. היא הייתה פשוט יפה, והוא כמו כל גבר
נורמלי
נדלק עליה. הפגישה לצורכי עבודה הפכה לפגישה לצורכי "עבודה".
אחרי הפגישה הם קבעו עוד אחת.
ואחריה עוד אחת...
ועוד אחת... ועוד... ועוד...
עד שפעם אחת הוא הציע לה להתחתן איתו.
היא אמרה: "כן".
הוא אמר: "יופי". ושם לה טבעת.
הם התחתנו והביאו ילדים. הוא השקיע בה ובילדים כל מה שרק הוא
היה יכול. היא מצידה לא הפסיקה לדרוש ולדרוש.
נמאס לו. שלוש שנים שהוא עובד כמו חמור ומשקיע במשפחה. והיא -
היא מאז שהוא מכיר אותה היא רק דורשת (ולא מה שחושבים בעלי
הראשים הכחולים).
בהתחלה פגישה, אחר כך הסעה לפגישה, אחר כך שיבטיח הבטחות
בחתונה, ואז ילדים, מה זה ילדים? למה זה טוב? זה לא שהוא לא
אוהב אותם, הם החיים בשבילו. אבל בהתחלה הם נראו לו ממש לא
נחוצים. אחר כך היא מבקשת שיעבוד יותר ויותר קשה כי - אין
כסף.
מה לעשות שהזוג הזה היה בבעיה,
הם הלכו ליועץ נישואים - וזה לא עזר.
הלכו לחברים להתייעץ איתם - וזה לא עזר.
הלכו לרבנים - וזה לא עזר.
הם ניסו עוד כמה דברים - וזה לא עזר.
ניסו להמשיך ולהתעלם מהבעיות - וזה לא עזר.
הם נאלצו להתגרש.
הם היו עצובים. הוא אהב אותה והיא אותו, אבל הם לא הסתדרו
ביחד. הילדים נפגעו מכל זה וכאב לאבא שלילדים כואב.
מה להגיד סיפור עצוב, ומה שהכי עצוב זה שאף אחד לא נשאר חי:
הבן הבכור התאבד.
הבת נרצחה ע"י אחיה.
האמא לא האמינה וקיבלה התקף לב ומתה.
האב נשאר בודד וגלמוד. אם נשאר ממנו חצי בן-אדם זה טוב. הוא
היה
פשוט קרוע מבפנים והרוס. הוא החליט לא להתאבד. הוא הפסיק לשים
לב למה שקורה סביבו וזה הרגיע אותו, עד הפעם שזה עלה לו בחייו
הוא נדרס.
המסקנה מכל הסיפור הזה היא:
לא צריך ללמוד.
למה?
אם תלמד תוציא תעודות ותארים ואז תחפש בעיתון עבודה על
רמה...ובסוף תמות.