פיונה דביר / מספר 54 |
פיתחו את חזי כמו תרנגול
ומלאו אותי אורז ועדשים
ולא תנקר בי החלילות הזאת,
המחשבות על הריק המוחלט שהשתלט על גופי הקר.
טרגדיה.
אהובי הדמיוני התאבד על מפתן דלתי
ואני תרנגול מרוקן איברים.
הוא אבד לי, נעלם.
כמו עשן סיגריות,
התנדף בחמקמקות כאילו לא היה
ולא נברא
ורק דימיינתי,
רק דמיינתי הכל.
אני גביע זכוכית חלול
מעלה אבק על מדף במטבח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|