פיונה דביר / כוונות |
המלח מכלה את גופי.
הרגש נעלם כמו עשן הארובות מחלונך.
המגע המוחשי מתחדד לכמגע נייר זכוכית.
הקירות סוגרים עלינו קופסא קטנה,
העיניים נעצמות לי וחושך עוטה מציאות.
הירח מציף אותנו באור כסוף,
אתה אומר שמסנוור לך ומסיט ווילון.
לא נאמרת מילה, ריכוז שקט.
רק כרכורי המזגן הישן נותנים קצב.
המתיקות נעלמה מעל פני האדמה,
התהום נפערה בפני וחייכתי.
פעם אפילו היה בי רצון,
היו לי הזיות, ושכחתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|