כְּנָפַיִם נִתְּנוּ לוֹ וְעָף
מַעְלָה, אֶל תְּהוֹם הַתְּכוֹל.
הָאָרֶץ נָסוֹגָה, חָוְרוּ הַכְּתָמִים
אַדְמַת הַטְּרָשִׁים הִבְהִיקָה.
הַדֶּרֶךְ אַחַת הִיא וְאֵין לַחְזֹר.
"שָׁמַיִם פִּתְּחוּ לִי הִנְנִי מַגִּיעַ !"
דֹּק שָׁקוּף עָטָהוּ וּמַשָּׁב קָלִיל
הִרְנִין בְּאֶבְרוֹתַיו

לֹא תָּשׁוּב לֹא תָּשׁוּב עוֹד
זִמְּרוּ אֶרְאֶלִּים.
אָכֵן כֵּן, חָבַט כָּנָף
וְהָאָרֶץ עָגְלָה וְקָטְנָה עַד מְאוֹד.
וַיִּשְׁכַּר מִקֶּסֶם נִיחוֹחַ גַּנִּים
וַיִּשְׁכַּח מִיָּגוֹן וּתְלָאָה
רַק אֶחָד חֶפְצוֹ בְּמַסָּעוֹ
פִּסְגַּת הָאֵלִים

יִתָּכֵן וְטָעָה בְּדַרְכּוֹ וְאוּלַי...
זֶה צַו שָׁמַיִם
הַחֶרֶס, שָׁלַח בּוֹ קַרְנָיו לוֹהֲטוֹת
וְיִמַּסּוּ עָצְמוֹתַיו.
אֶל תְּכֵלֶת גַּלֵּי הַיָּם
כְּכַדּוּר אֵשׁ צָנַח
זֶה הַנַּעַר אִיקָרוֹס - יְפֵה הַפָּנִים
שֶׁרָצָה לִהְיוֹת צִפּוֹר.


1960

ב 2003,  כארבעים שנה אחרי כתיבת שיר זה, נכתב שיר המשך שהוא
קינתו של האב השכול

http://stage.co.il/Stories/220662