אני לא חושב שנשים נולדות מטומטמות, זה נרכש, לפחות ברוב
המקרים, טוב בסדר אם לא אצל רובן אז בטוח שאצלה זה המצב.
אצלה, זה המשולש השעיר שמוקף בבשר, מעוצב לא רע יש לציין, שכבר
יותר משעה מדברת בלי לומר שום דבר. מנסה להסביר מה שברור
ומחטיאה רעיונות בגודל של פיל הודי ממוצע, וממשיכה וממשיכה ולא
מפסיקה. פעם עוד הייתי מנסה להכניס מילה פה ושם, אחר כך ניסיתי
רק לשתוק ולנסות להבין, ובסוף פשוט לבשתי הבעה קבועה של מאזין
עם שינוי תנוחה כל חמש דקות, כדי שיראה כאילו אני מתעניין וגם
כדי שהצוואר לא ייתפס.

מה שמעניין זה שלא חשבתי ככה בהתחלה. אפילו מצאתי פה ושם איזה
משפט או שניים עם סוג של הגיון או אפילו רמז לתובנה אנושית,
פעם, כשעוד היינו מזדיינים כל יום, אז הייתה לי סיבה. עכשיו,
פתאום אני מבין שממש אין לי מה לעשות כאן יותר, מי יותר מפגר
אני או היא? היא לפחות עושה מה שהיא רוצה, ואני, אפס, זילץ',
גורנישט מיט גורנישט, יושב כמו פסלון וסופר את השניות והדקות
והשעות עד שימאס לכלבה ונוכל כבר לחזור לדירה וללכת לישון.

די, באמת שכבר אין לי למה, בדקתי שהארנק בכיס הימני והפלאפון
בשמאלי, קמתי מהשולחן והלכתי. ליד היציאה מבית הקפה, נעצרתי
מול המראה של השירותים, הבטתי בבבואה וראיתי איש שצריך להשתין.
אחרי שעשיתי מה שעשיתי חזרתי לשולחן וישבתי, לא לפני שהזמנתי
עוד כוס קפה. מה לעשות, היא הכוסית של החיים ואני לא נראה
משהו.