הם שכבו על המיטה בחדר שלו, והיד שלה שיחקה בעדינות על החזה
שלו, מדגדגת-מלטפת-מתופפת, כשהיא אמרה לו שהיא החליטה איך
יקראו לילדה שלהם.
"כבר תכננת גם את זה?" הוא הופתע, מרגיש שמשהו חד קרע את
השלווה של מקודם. התיפוף המהפנט של האצבעות שלה פסק, והיא
הניחה עליו את אוזן שמאל ונעצה בו מבט מקפיא-ביצים, משתיק.
"זה לא שאני כל היום רק יושבת בבית וחושבת איך יקראו להן" היא
אמרה בקול ממיס, מתפנק. "פשוט קראתי משהו היום והשם שלה צלצל
לי כל כך הגיוני שידעתי שככה נקרא לה."
הוא נאנח. בשקט מפוקפק תהה מתי בדיוק היא נעשתה מין...מין
מישהי אלמונית, שהוא לא בדיוק מכיר יותר, ומה היא, לעזאזל,
מאחורי החיוך והמילים שלה, ולמה יש לו הרגשה שהיא לוקחת את כל
הסיפור של הילדה שלהם כמה צעדים קדימה, ולמה אין לו מילה
בעניין.
"קוקי?" היא התפרקה כמו חתולה גדולה, לבנה, "אתה לא רוצה לשמוע
איך קוראים לה?"
"כן, בטח שאני רוצה", שיקר, כועס על עצמו ששוב נתן לאומץ לברוח
לפניי שהספיק להגיד לה מה הוא באמת רוצה.
"סופי." היא חייכה אל התקרה עכשיו בעיניים עצומות. הוא לא הרשה
לעצמו להתענג על המראה הזה, שלה פרושה לפניו על הגב שלה, על
הבטן שלו.
ולרגע נרפה, מודה לאלוהים שלא בחרה עוד איזה שם טולקינאי
ומרובה למדים שהוא לא בטוח שהוא יודע להגות כמו שצריך עד עכשיו
ממש, ולרגע התפרש לו ביניהם מין איזה שקט מביך.
"תגיד משהו", היא ביקשה, בחן הבלתי-נגמר שלה.
"סופי..." הוא גלגל את השם, חושב על משהו מתחכם להגיד, "זה לא
כמו השם של רונה מלחיי האהבה?"
"לא."
"לא?"
"לא, סופי זה הצד האימהי באלוהים בנצרות."
"אבל אנחנו לא נוצרים. את רוצה שהילדה תהיה נוצרייה?"
"אתה רוצה שיקראו לבת שלך שכינה?"
"זה לא זה, זה פשוט..." חיפש מילים, "אף פעם לא שמעתי שקוראים
לצד הנשי באלוהים ("האימהי" מלמלה) סופי. גם בנצרות."
"וברור לך למה זה?" היא הזדקפה, מנערת בעוינות את הענן  החום
שהיא גררה מאחוריה רוב הזמן, מעוצבנת עליו.
"לא ממש. למה זה?" הוא שואל בסבלנות, מרגיש שהוא מדבר עם סופי
כבר עכשיו.
"כי מריה הזונה הקטנה, הבריטני הזאת" היא יורקת, מכניסה את
הרגל שלה חזק לתוך הנעל, "גנבה את מקומה בתור הקדושה הנוצרית
הראשית בעבור זיון אחד. ועכשיו, והיום, כבר כל כך לא נשאר
בסופי טעם, כי הרי רק סקס וילדים יש לאנשים בראש, שאפילו אתה
מסרב לקרוא לילדה שלנו ככה."
אחרי שהיא הלכה, הוא קם והסתכל במראה כמה זמן, רואה בפעם המאה
אלף את הילד-גבר מגודל הזה שהוא, שאוהב מאוד את חברה שלו,
וכשהוציא לעצמו לשון חשב, שדווקא עם מריה הוא מזדהה יותר, כי
אם היא האימא הבתולה הראשונה, אז הוא האבא הבתול הראשון.




(17 ביוני 2002)