מילאת בי חלק שתמיד רציתי שיהיה מלא,
וכרגע החלק הזה נלקח ממני.
ואין לך מושג עד כמה זה קשה.

עברתי המון דברים בחיים שלי.
חשבתי שאם עוברים הרבה,ככה נהיים יותר חזקים
(יותר מחושלים אולי?),
אז אני לא מבינה
למה אחרי כל הדברים שעברתי
אני לא מרגישה מספיק חזקה,
כדי לעבור את מה שעובר עלי עכשיו.

אני לא זוכרת תקופה כל כך ארוכה
שהיה חיוך על פני,
אפילו הספקתי לשכוח את הפעם האחרונה שזלגה לי דמעה,
ואני לא יודעת מה עכשיו אפשר לעשות
כדי לטעום שוב את הטעם הטוב
את הטעם של האושר
שהספקתי לשכוח יותר מידי מהר.

אני שונאת רחמים, בעיקר עצמיים,
אני שונאת תקוות,כי תמיד הן מתנפצות,
אני שונאת כשטוב, כי תמיד בסוף חייב להיות רע
ועם זה נמאס לי להתמודד.

18.6.02