מוקדש לסבי אברם קופל אייכלר ז"ל

אני ראיתי מה שראית, סבא.
גדרות תיל, משרפות, תאי גזים,
אפר.
אני הלכתי ביער, ראיתי בורות הריגה
ראיתי צלבי קרס מצויירים על קירות
ראיתי את הגטו.
ראיתי מדים של אסיר,
מדים כמו שלבשת, סבא.
בגדים של תינוק שנרצח
סבא, אני ראיתי את השערות...
שמעתי את הסיפורים, סבא.
שמעתי עדויות, ופרטים. הרבה פרטים.
ראיתי מה שראית.

אני לא יכולה לשקר לך, סבא...
לא ראיתי אף לא דבר אחד ממה שראית.
לא ראיתי בני אדם. לא ראיתי מוות.
לא הרחתי, לא שמעתי, לא הרגשתי
את מה שאתה הרגשת.
לא עברתי כלום, ורציתי למות.
אתה עברת הכל, ורצית לחיות.
אני התגעגעתי למשפחה שלי בארץ,
לא ראיתי אותם אולי שבוע.
שלך נרצחה.
אני הלכתי באושוויץ וכאבו לי הרגליים,
התיישבתי וקיטרתי.
אחרי מספר שעות שלא אכלתי, אמרתי
"אני מתה מרעב."
סבא, אני מצטערת.
אני לא יודעת איך זה מרגיש.
אבל דבר אחד אני מבטיחה לך, סבא-
גם אם אני לעולם לא אבין
אני תמיד
אזכור.