שחקנים:
אדם - אדם ממוצע בן 20 עד 40.
איתי - ילד בן שמונה, בנו של אדם.
רוני - אדם בגילו של אדם בערך, חברו הטוב ביותר.
אמילי - אישתו של אדם, מישהי בערך בגילו.
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה:
אדם יושב ליד שולחן ב"חדר הכתיבה" שלו - על השולחן ניצבת מכונת
כתיבה בה הוא כותב, זהו חדר חמים ויש ארון ספרים שעומד לצד
השולחן ואח שמאיר את החדר. ברקע שומעים קול מדבר:
קול: "הרוח נשבה קלות וג'וני יצא מהרכבת. בכיס מכנסיו נחה
הסכין המוזהבת. אותה סכין מוזהבת שאיתה הוא נשבע לרצוח את
יריבו. אותה סכין איתה הוא תכנן לתקוע בגרונו ולצפות בו מפרפר
בחוסר אונים לכמה שניות, ו..."
(איתי מגיע בריצה ובהתלהבות)
איתי: אבא! אבא! לא תאמין מה קרה...
אדם: לא עכשיו, חמוד שלי. אבא כותב. אל תפריע לי.
(אמילי נכנסת באיטיות לחדר)
אמילי: איתי מותק! השעה כבר עשר! לך לישון, יש לימודים מחר...
(מסתכלת על אדם) ובמקומך הייתי הולכת גם כן לישון. אתה נותן
דוגמא רע לילד.
איתי: אבל אבא!...
אמילי: לך לישון!
איתי: אוף, אבא. תגיד לאמא.
אדם: מה אתה רוצה, חמוד שלי?
איתי: ציירתי ציור שאני רוצה שתראה!
אדם: לא עכשיו. לך לישון ותוכל להראות לי את זה מחר, בסדר?
איתי: בסדר!!! לילה טוב אמא, לילה טוב אבא! (מחבק את אדם קלות,
נותן לאמילי נשיקה על הלחי ורץ החוצה)
אדם: אני לא נותן דוגמא רעה לילד! הילד לא צריך לפרנס את
המשפחה הזאת...
אמילי: (צוחקת) תירגע, אני סתם צוחקת איתך. אתה יודע איך הילד
הזה... קופץ כל הזמן. הוא לא ילך לישון אלא אם אתה תראה לו
שאתה הולך לישון גם כן.
אדם: (נאנח) נו טוב... בכל מקרה, התחלתי לכתוב ספר חדש!
אמילי: (בשמחה) מזל טוב! כמה זמן היה לך מחסום כתיבה, חצי
שנה?
אדם: בערך.
אמילי: אתה יודע מה אומרים: ספר חדש - התחלה חדשה!
אדם: (בתמיהה) לא אומרים את זה!
אמילי: אל תהיה קטנוני.
(אמילי יוצאת, אדם נשאר לבדו בחדר וממשיך לכתוב, לפתע נשמע
צלצול פלאפון, אדם מוציא פלאפון מכיסו ועונה)
אדם: (בעצבנות) אוף! כמה פעמים כבר אמרתי לא להתקשר אלי בשעות
האלה?... היי - (בשמחה) רוני! מה נשמע? מצטער, לא שמתי לב שזה
אתה כי הייתי מרוכז והכל. (שותק לכמה שניות) בטח! מתי? (שותק)
במקום הקבוע? (שותק). סבבה! אני כבר שם!
(אדם מנתק, שם את הפלאפון בכיסו ויוצא מהחדר)
תמונה שניה:
אדם ורוני, בחור בגילו של אדם, יושבים ליד שולחן במסעדה. על
השולחן יש מספר בקבוקי בירה - אפשר להבין שהם היו שם כבר הרבה
זמן.
אדם: ...אז סיפרתי לך כבר שהתחלתי סיפור חדש?
רוני: (בהתלהבות) לא! זה ממש משמח! על מה?
אדם: זה על מישהו שמתחיל לרדוף איזה בן אדם ולרצוח אנשים שהוא
מכיר...
רוני: (קוטע אותו) חבוב... אני אומר לך. הדברים האלה מביאים
מזל רע. תכתוב איזה סיפור שמח!
אדם: שטויות!... על מה אתה מדבר?
רוני: תראה... אני יודע שזה נשמע דבילי, אבל תחשוב על זה
שניה!
אדם: המממ... לא! לא נראה לי. זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי בזמן
האחרון. אני חושב שאני אלך הביתה עכשיו. הבירה משפיעה עליך.
יאללה ביי! תשמור על עצמך.
(אדם יוצא מהחדר)
מערכה שנייה
תמונה ראשונה
אדם יושב ליד השולחן בחדר הכתיבה, כותב במכונת כתיבה. ברקע
שומעים קול מדבר:
קול: "ג'וני עצר ליד הבית. ליד הבית היתה גינה מלאה בצמחים
יפים וססגוניים, ובבית עצמו הוא יכל לקלוט את אשת אויבו עומדת
ומדברת בטלפון. 'אני לא אהרוג אותך עכשיו', הוא אמר לעצמו,
'אבל גם תורך יגיע'.
הוא חייך מעיין קובייה מוזהבת מכיסו. הוא התבונן בה לכמה שניות
וקרא את החריטה שנכתבה עליה בקול: 'הקרב התחיל', הוא זעק וזרק
את הקובייה בקול כוחו לכיוון הבית".
אדם: (מפהק) אני חושב שאני אלך לישון קצת.
(יוצא מהחדר)
תמונה שניה
(אדם נכנס לביתו, לפתע מגיעה אמילי בריצה מבוהלת)
אמילי: לא תאמין מה קרה! אני דיברתי בטלפון עם חברה ופתאום
זרקו עלי החלון התנפץ והדבר הזה עבר סנטימטרים ספורים לידי
(נותנת לאדם איזה חפץ משונה).
(אדם מסתכל על הדבר המוזר - מעיין קוביה מוזהבת - וקורא את מה
שכתוב עליו)
אדם: הקרב התחיל...
אמילי: אני לא מבינה! מה זה?!
אדם: (באדישות) כנראה סתם איזה ילד ששעמם לו... אוף. הרגע
חזרתי מהרצאה! את יודעת כמה אני עייף עכשיו. יש לך הנאה מסוימת
מלעצבן אותי?
(יוצא בצעדים כבדים מהחדר, אמילי נשארת עומדת המומה)
תמונה שלישית
(אדם יושב עם רוני במסעדה, שוב רואים שהם כבר ישבו שם הרבה
זמן)
רוני: ...מה? והצירוף מקרים הזה לא נראה לך טיפה חשוד מדי?!
אדם: אני מודה, זה טיפה חשוד, אבל זה לא אומר כלום. אף אחד לא
היה יכול לקרוא את מה שכתבתי. אני שומר את הכל במקום שאיש לא
יכול לראות.
רוני: אני אומר לך, תפסיק לכתוב. אתה מוביל את עצמך להרס עצמי.
מי שכותב על דברים רעים בסופו של דבר נפגע מהם בעצמם. אני
מבטיח לך!
אדם: (צועק) שתוק כבר! אתה עם האמונות הטפלות שלך! אתה לא מבין
שזה לא היה יותר מצירוף מקרים?!
רוני: אני מזהיר אותך. אתה עוד יכול לעצור את זה עכשיו.
אדם: לך לעזאזל! אני עף מפה. שמעתי ממך מספיק שטויות עכשיו לכל
החיים.
(אדם יוצא ברוגז ומשאיר את רוני לבדו).
מערכה שלישית
תמונה ראשונה
(אדם יושב ליד שולחן בחדר הכתיבה, כותב במכונת כתיבה. ברקע
שומעים קול מדבר)
קול: "ג'וני לא אהב לשחק משחקים. היה ברור לו שהגיע הזמן לדבר
האמיתי. הוא יהרוג אותם אחד-אחד - את אישתו, את הבן שלו ואז
אותו - אבל קודם הוא החליט להרוג את חברו הטוב ביותר... סתם
ככה, בשביל הכיף. הוא שפך בנזין על כל אזור הבית של החבר - ככה
סתם, בלי שאף אחד שם לב לפעולה חשודה - ולבסוף, הוא הצית את
הכל וצפה בבית נשרף באור מוזהב, בעוד צרחות אימה נשמעות מתוך
הבית".
(איתי נכנס לחדר בריצה)
איתי: אבא! אבא!
אדם: (בזעם) עוף מכאן!!!
איתי: (בוכה) אמא!... אמא!... אבא כועס עלי...
(איתי רץ מהחדר)
תמונה שניה
(אדם לובש פיג'מה. הוא מפהק והולך באיטיות למטבח, אמילי ניגשת
אליו - היא המומה - ספק בוכה ספק סתם בהלם).
אמילי: אני לא מאמינה...
אדם: מה קרה?
אמילי: רוני מת!
אדם: (בהלם) מה?! לא יכול להיות! איך?
אמילי: הבית שלו התפוצץ כשהוא היה בפנים. המשטרה טוענת שהיתה
שם דליפת גז...
אדם: (יותר בהלם) אבל זה לא ייתכן!!!
אמילי: תירגע... תירגע...
אדם: (על סף התמוטטות עצבים) אבל -
(אדם יוצא מהחדר בריצה, איתי נכנס לחדר באיטיות ומחבק את
אמילי)
איתי: (בלחש) אמא?... מה קרה לאבא בזמן האחרון?
אמילי: אין לי מושג... אני חושבת שכדאי שנעזוב אותו בשקט לכמה
זמן.
תמונה שלישית
(אדם מסתובב בחדר הכתיבה בחוסר אונים)
אדם: לכל הרוחות! רוני צדק! הצירוף מקרים הזה כבר נעשה יותר
מדי מוזר! אני חייב למנוע את זה... אני חייב לעצור את זה לפני
שזה כבר יהיה מאוחר מדי...
(אדם מתיישב על כיסא ומתחיל לכתוב במכונת כתיבה. ברקע נשמע
קול)
קול: "ג'וני הבין לפתע שזה לא יעבוד. הוא החליט לפרוש ממאבקיו
נגד אויבו הנצחי לפני שהוא יפסיד בו בעצמו - הוא הבין שבקרב
כזה אין מנצחים. הוא זרק את סכינו המוזהבת לביוב והלך בראש
מושפל אל עבר הצוק הגבוה שהזדקר מולו - הוא כבר ראה את עצמו
מרחף באוויר ונופל במהירות בדרכו האחרונה אל סופו הבלתי
נמנע".
אדם: לכל הרוחות... אני פתאום כל כך עייף... (נרדם על הכיסא)
מערכה רביעית
תמונה ראשונה
(אדם מתעורר, נמצאים עליו ועל הרצפה עשרות דפים מפוזרים, הוא
לוקח אחד מהם ומתחיל לקרוא בשקט. ברקע נשמע קול)
קול: "ג'וני נתן מבט שני אל עבר הצוק והתעשת בן רגע. 'דבר לא
יעצור אותי', הוא אמר לעצמו. הוא הוציא ממעילו רובה ציד ופנה
אל עבר ביתו של יריבו, הוא טען את הרובה בשני כדורים מוזהבים
ופנה לחסל את בנו ואישתו של אויבו הגדול מכולם..."
אדם: (זועק) לא!!!!!! לא!!!!!! לא יכול להיות!!!!!!
(אדם רץ מהחדר במהירות ואפשר עוד לשמוע אותו צועק באימה יותר
גדולה ממקודם).
אדם: לאאאאאאאאא!!!!!!!!!! זה לא ייתכן!!!!!
מערכה חמישית
תמונה ראשונה
אדם: אני חייב להתקשר למשטרה מהר... אני חייב, לפני שייגרם עוד
נזק...
זה נעשה יותר מדי מוזר בשבילי! משהו כאן לא בסדר!...
(אדם רץ לכיוון הטלפון, לפתע עוצר ומתחיל להתעוות בצורה
מוזרה)
אדם: (בקול שונה לחלוטין) אתה לא מתקשר לשום משטרה!
(מתעוות שוב פעם)
אדם: (בקולו הרגיל) אהה! ג'וני! לא! אל תהרוג אותי, בבקשה!
(מתעוות שוב)
אדם: (בקול של ג'וני) תורך הגיע אדם! תמות!!!
(אדם מוציא סכין מוזהבת מכיסו ותוקע אותה בגרונו, הוא מחרחר
לכמה שניות, נופל ומת, ברקע נשמע הקול)
קול: "ג'וני שכב על הרצפה, מדמם וחיוך התנוסס על פניו. הוא
הצליח לחסל את אויבו הנצחי ואת כל הקרוב לו. הוא הגשים את מטרת
חייו, הוא נפטר מיריבו הגדול ביותר - מעצמו". | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.