ראיתי את האור סוף, סוף מצאתי דרך לצאת מפה, הגעתי לאור ופתאום
התנגשתי בו, ניסיתי שוב ושוב ושוב, אבל מסך שקוף הפריד ביני
לבין האור, החלטתי למצוא דרך אחרת למצוא דרך אחרת לצאת מפה,
המשכתי להסתובב בין העשן בחדר מחפש חריץ או פירצה כדי לצאת
לחופש.
ראיתי משהו לבן חותך את העשן הסמיך בחדר, מין קרן לבנה,
הודבקתי לקיר, השפריץ חטף אותי, ניסיתי להתנתק אבל לא יכלתי,
השפריץ הדביק היה חזק ממני, לאחר דקות ספורות התנתקתי מהשפריץ
הדביק והחלטתי לבדוק מהו, המשכתי לסרוק את החדר עד שנתקלתי
בבחור שהשפריץ שפריצים לכל עבר, הוא גמר!
חזרתי לקיר והתחלתי ללקק את השפריץ, הוא היה מלא חלבונים ואני
הייתי רעב, ניקיתי את הקיר עד הטיפה האחרונה והמשכתי להסתובב
בחדר.
ראיתי את הבחורה עליה השפריץ הבחור דוחפת אותו אל האור שלפתע
נפתח, הוא נחת על האדמה ומת על המקום, צללתי אליו, ידעתי שיהיה
הרבה דם ועדיין הייתי רעב, אכלתי המון עד שהרגשתי כמעט אדום
מרוב דם של המשפריץ, המשכתי להסתובב.
תקופה ארוכה הסתובבתי ברחובות הנקיים יותר מידי עד שנתקלתי
בעושר, הייתי חלש מאוד וכמעט גססתי מרעב, מעולם לא הרגשתי כל
כך שמח, ניגשתי לגוש החרא והתחלתי לנגוס בו בקצב מטורף, מפחד
שזאת פטמורגנה, סיימתי לאכול ושוב הייתי חזק, החלטתי להמשיך
לחפש את גן העדן, רבים סיפרו לי עליו ואפילו לא צריך למות כדי
להגיע לשם, יש שם אוכל שלעולם לא נגמר, פול כוסיות ופייר כל
אחד רוצה להגיע לשם.
עברו שבועות וחודשים, בקושי שרדתי, חייתי על גושים, לעיתים על
שפריצים או על חתולות דרוסות, נמאס לי, רציתי לגן עדן.
יום אחד ראיתי כלב מלוכלך בגוש, כמעט איבדתי תקווה כי ידעתי
שאני לא חזק מספיק להגיע לגן עדן וידעתי שאני אוכל להתקדם
בעזרת הכלב, במיוחד שיש עליו אוכל, עליתי על הג'ינג'י הקטן
והתחלתי לנסוע.
במהלך הנסיעה הפכנו לחברים, אני והג'ינג'י, אני סיפרתי לו על
גושים וחתולות דרוסות והוא בתמורה סיפק לי כמויות אדירות של
אוכל, חשבתי שההרפתקאה שלנו לעולם לא תגמר עד שלפתע ראיתי את
גן העדן שלי, עשרות מיליוני כוסיות, אוכל שאין לו סוף ושלט
גדול עם שמו של גן העדן, הסתכלתי על השלט באהבה וקראתי שוב
ושוב, "חיריה" היה כתוב על השלט.