ברגעים די שקטים, כשבחוץ לא רועש, אז שומעים גלים שם בפנים.
כשהכל נראה טוב ושלו ושקט, הגלים מתנפצים על החוף.
סלעים ניצבים פה ושם בשפתו של החוף הנקי השקט,
הגלים נשברים מתנפצים בפגישה עם הנטע הזר הקרב.
מחשבות לא טובות, דאגות ופחדים, חששות ממה שלא היה,
שם עמוק בתוך לב שיודע לחשוד בדבר שעוד כלל לא נברא.
ועולם כה גדול שסובב את הכל, רבדים רבדים אותנו עוטף.
מנסה להסתיר מעיני כל את הכוונה האמיתית של הלב.
הטוב נעלם, האמת שוב שותקת, והצדק מזמן לא נראה.
אוירת מלחמה בין אדם לאדם, כבר לא נשמעת צעקת הכאב.